אחת הבנות בקבוצה שלנו היא רוזי, בחורה מקסימה מקסימה מערד. כשנפגשנו בפעם הראשונה, כשרק הגעתי מהודו, היא אמרה לי שהבת שלה גם מטיילת בהודו כרגע, ושלראות אותי ואת אמא שלי יחד עושה לה חשק לבקר את הבת שלה, מיכל.ניסיתי לברר איתה אם יש מצב שפגשתי את מיכל במסעותיי בהודו, ותוך כדי ניסיתי לשכנע אותה לנסוע להודו אחרי סרי לנקה (או במקרה שלה, כי לא עשתה חיסונים והכל, לשכנע את מיכל להגיע לסרי לנקה).אחרי שכבר חשבנו שלא פגשתי את מיכל בהודו, הסתבר לי, שהכרתי את מיכל בואטה קאנאל. ושהיא והחברה שלה נועם, בילו הרבה שעות בבית הגדול שלנו בעל מרפסת הבטון הגדולה. זה היה כל כך מצחיק לגלות את זה. בכל פעם מחדש אני נגנבת מהמחשבה כמה שארץ ישראל שלנו היא קטנה, כמה שכולם מכירים את כולם.בהפתעה מוחלטת, זה הצליח, מיכל עולה על טיסה לקולומבו לפגוש את רוזי. איזה אושר. התרגשתי בשבילן מאוד, רציתי שירגישו מה שאמא שלי ואני הרגשנו.כשהגענו לסידהלפה, ריזורט אירובדה יוקרתי ומפואר, ראיתי בכניסה תיק מוצ׳ילה מסוג ״לואו״, ישראלי טיפוסי. לקח לי רגע בין להגיד לאמא שלי ״היי, יש כאן מוצ׳ילה״ לבין להגיד להגיד לרוזי ״היי!!! נראה לי שמיכל כאן!!!״... אחרי חצי שעה של המתנה, מיכל הופיעה, גלוחת ראש! איזו הפתעה!האיחוד היה בהחלט מרגש.
בסידהלפה פתחנו כל בוקר בתרגול יוגה מהמם על הדק של המסעדה שעל החוף. לצלילי רחש הגלים עשינו שאוואסנה.במהלך היום נחנו, טיילנו בסביבה, אפילו הלכנו לראות מקום שמציל צבים ומכרה מונסטון. החוף המערבי נהדר.לי ולאמא היה הרבה זמן איכות, אורית ליאת ואני השתזפנו על החוף הפרטי של הריזורט ואייל ואני עשינו שטויות, כמו שני ילדים מפגרים.
הייתה אופציה לעשות יום טיפול אירובדי. אני ואמא החלטנו ללכת על זה. זה מתחיל בתור לרופא/ה אירובדית שעושה כאילו היא בודקת אותך, ואומרת למסאז׳יסתית איפה ללחוץ ובאיזה שמן להשתמש. המסאז׳ היה אחלה, ואחריו זרקו אותי למעין מקלחת משונה עם המון עלים ירוקים שאמורים לעשות משהו טוב לגוף שלי.פנאן...קצת פחות אהבתי את הקטע שהם דחקו בכל המטופלים לקנות את חבילות ה3 ימים/שבוע ימים/מלא-ימים-בהם-נאלץ-אותך-ללכת-עם-מגבת-מוזרה-על-הראש-נשפוך-עלייך-שמנים-מסריחים-וניקח-ממך-הרבה-כסף... ואם לא תרכוש את חבילת המיליון ימים ״זה לא באמת אפקטיבי״.האוכל בסידהלפה היה מאוד טבעי ומיוחד. הרבה אורזים אירובדים חומים ואדומים, הרבה ירקות מאודים, הרבה פירות, ומאכלים מסורתיים קצת יותר מוזרים שלא ממש הזמינו אותי לטעום. ביום ה״כל-האירובדה-כלול״ הייתה לנו גם ארוחת צהריים, לא שממש הייתי צריכה ארוחת צהריים אחרי ארוחת הבוקר העשירה. אבל בבופה זיהיתי חבר קטן ועגלגל שלא ראיתי כבר הרבה זמן... ״אמא !!! סושי !!!״ לא האמנתי למראה עייני. העמסתי סושי לצלחת עם חיוך דבילי של ילד שלא אכל סוכריות במשך שנה. היה אפילו סושי עם מנגו... וזה היה טעים!
כשאורית אמרה לי שיש לה פריזבי ושאלה אם אני משחקת (כי בתכלס אין שום סיכוי שמישהי אחרת תשחק איתה) פתאום נזכרתי במשהו שקרה לי בוארקלה-שכבתי על החוף, השמש היכתה, הזרמים שלחו את הגלים להתנפץ בתוך עצמם ולבאס את הגולשים ואותי, שחשבתי שאולי אתפוס איזה שיעור או שניים לפני סרי לנקה, הסתכלתי ימינה ושמאלה וחיפשתי את הצלחת הזאת המעופפת.״יאו איךךך בא ליייי פריזביייייי״ חשבתי״ברגע שאין ישראלים בחוף אין פריזבי, הא?!איזה באסה שאני לא מטיילת עם פריזבי משלי...חבל שזה כל כך לא אלסטי, גדול, ותופס מלא מקום בתיק, ושבאמת אי אפשר לדחוף את זה לתיק-המאוד-כבד איתו אני מטיילת״-ואז, כשאורית הוציאה את הפריזבי מהתיק שלה, ראיתי טבעת גמישה כתומה ודקה. לא הבנתי מה זה הדבר הזה ולמה היא קוראת לו פריזבי. אבל הדבר הזה מגניב בטירוף! קוראים לזה פריזבי ספורט וזה מושלם בשביל לטייל איתו. כשהתחלנו לשחק, התאהבתי! זה עף בצורה מושלמת.זהו.״אני חייבת לקנות את זה ממך אורית״ אמרתי לה.אחרי בירורים מעמיקים בהם הטרחנו את הבן המקסים של אורית שיבדוק אם יש את המוצר הזה זמין לקנייה בארץ הקודש, ערכנו את טקס העברת הפריזבי.
אורית המלכה השאירה לי את המצרך היקר שהצטרף למשפחת הדברים-המגניבים-שכיף-לטייל-איתם-ולא-אכפת-לי-לסחוב.
בסידהלפה פתחנו כל בוקר בתרגול יוגה מהמם על הדק של המסעדה שעל החוף. לצלילי רחש הגלים עשינו שאוואסנה.במהלך היום נחנו, טיילנו בסביבה, אפילו הלכנו לראות מקום שמציל צבים ומכרה מונסטון. החוף המערבי נהדר.לי ולאמא היה הרבה זמן איכות, אורית ליאת ואני השתזפנו על החוף הפרטי של הריזורט ואייל ואני עשינו שטויות, כמו שני ילדים מפגרים.הייתה אופציה לעשות יום טיפול אירובדי. אני ואמא החלטנו ללכת על זה. זה מתחיל בתור לרופא/ה אירובדית שעושה כאילו היא בודקת אותך, ואומרת למסאז׳יסתית איפה ללחוץ ובאיזה שמן להשתמש. המסאז׳ היה אחלה, ואחריו זרקו אותי למעין מקלחת משונה עם המון עלים ירוקים שאמורים לעשות משהו טוב לגוף שלי.פנאן...קצת פחות אהבתי את הקטע שהם דחקו בכל המטופלים לקנות את חבילות ה3 ימים/שבוע ימים/מלא-ימים-בהם-נאלץ-אותך-ללכת-עם-מגבת-מוזרה-על-הראש-נשפוך-עלייך-שמנים-מסריחים-וניקח-ממך-הרבה-כסף... ואם לא תרכוש את חבילת המיליון ימים ״זה לא באמת אפקטיבי״.האוכל בסידהלפה היה מאוד טבעי ומיוחד. הרבה אורזים אירובדים חומים ואדומים, הרבה ירקות מאודים, הרבה פירות, ומאכלים מסורתיים קצת יותר מוזרים שלא ממש הזמינו אותי לטעום. ביום ה״כל-האירובדה-כלול״ הייתה לנו גם ארוחת צהריים, לא שממש הייתי צריכה ארוחת צהריים אחרי ארוחת הבוקר העשירה. אבל בבופה זיהיתי חבר קטן ועגלגל שלא ראיתי כבר הרבה זמן... ״אמא !!! סושי !!!״ לא האמנתי למראה עייני. העמסתי סושי לצלחת עם חיוך דבילי של ילד שלא אכל סוכריות במשך שנה. היה אפילו סושי עם מנגו... וזה היה טעים!כשאורית אמרה לי שיש לה פריזבי ושאלה אם אני משחקת (כי בתכלס אין שום סיכוי שמישהי אחרת תשחק איתה) פתאום נזכרתי במשהו שקרה לי בוארקלה-שכבתי על החוף, השמש היכתה, הזרמים שלחו את הגלים להתנפץ בתוך עצמם ולבאס את הגולשים ואותי, שחשבתי שאולי אתפוס איזה שיעור או שניים לפני סרי לנקה, הסתכלתי ימינה ושמאלה וחיפשתי את הצלחת הזאת המעופפת.״יאו איךךך בא ליייי פריזביייייי״ חשבתי״ברגע שאין ישראלים בחוף אין פריזבי, הא?!איזה באסה שאני לא מטיילת עם פריזבי משלי...חבל שזה כל כך לא אלסטי, גדול, ותופס מלא מקום בתיק, ושבאמת אי אפשר לדחוף את זה לתיק-המאוד-כבד איתו אני מטיילת״-ואז, כשאורית הוציאה את הפריזבי מהתיק שלה, ראיתי טבעת גמישה כתומה ודקה. לא הבנתי מה זה הדבר הזה ולמה היא קוראת לו פריזבי. אבל הדבר הזה מגניב בטירוף! קוראים לזה פריזבי ספורט וזה מושלם בשביל לטייל איתו. כשהתחלנו לשחק, התאהבתי! זה עף בצורה מושלמת.זהו.״אני חייבת לקנות את זה ממך אורית״ אמרתי לה.אחרי בירורים מעמיקים בהם הטרחנו את הבן המקסים של אורית שיבדוק אם יש את המוצר הזה זמין לקנייה בארץ הקודש, ערכנו את טקס העברת הפריזבי.אורית המלכה השאירה לי את המצרך היקר שהצטרף למשפחת הדברים-המגניבים-שכיף-לטייל-איתם-ולא-אכפת-לי-לסחוב.
No comments:
Post a Comment