דרכונים זרים יהודים ומוסלמים

אזהרת מסע -

הפוסט הבא נכתב הרבה לפני שנחטפו שלושת הילדים. נרצחו. והתחיל כל הבלגן בארץ. אנא מכם, אל תאמינו לכל השטויות שכתבתי כאן בעוד המצב היה בטוח. אל תקלו ראש ועדיף בכלל שנסעו למדינה מגניבה אחרת. תאמינו לי יש מספיק בעולם. בדקתי.

PEACE AND SAFE TRAVELLES

התמזל מזלי, התברכתי וזכיתי להיות הנכדה של סבתא מירים וסבא שמוליק בן יעקב ברגמן. והודות לקצין גרמני שהגיע לתקן את נעליו אצל יעקב ברגמן היהודי ב1932, שבמקרה אהב מאוד את העבודה של הסנדלר החרוץ, והזהיר אותו ש״תקח את עצמך ותברח, כי בקרוב מאוד ליהודים לא יהיה פה טוב...״.

והודות לאבא של יעקב ברגמן, שהפציר בו לקחת את האישה והילד איתו.

והודות לסבא שלי הגיבור ששרד.

והודות לסבתא מירים המיוחדת שברחה ביערות.

והודות לאמא שלה שקברה את בעלה במו ידיה ועלתה לארץ עם מירים ובן זוג חדש ששמו גם הוא יעקב, שתפקד כחייט מדופלם, בעל, סבא, ואיש משפחה למופת.

והודות לפולנים שהרגישו אשמה כבדה ולכן נותנים דרכונים פולניים ליהודים.

והודות לאינספור הפעמים שהלכנו לשגרירות הפולנית ברחוב סוטין 14 בתל אביב.

והודות למיליון כספים ששילמנו.

והודות להורים לסבים ולבית הדפוס,

יש לי דרכון פולני ואני יכולה להכנס למדינות מוסלמיות!

כבר לפני שיצאתי לטיול הזה הפחידו אותי בנוגע למלזיה. כל פעם שהזכרתי את העובדה שאני נוסעת למלזיה אנשים התריעו ״תזהרי שם אה..״.

האתרים והפורומים מלאים הזהרות ״החביאו את הדרכון הכחול!״

״אל תדברו בעברית״

״תגידו שאתם מצפון-אפריקה דרום-אסיה.מזרח-המזרח-התיכון.דרום-מזרח-אירופה״...

אז כשקלטתי שעד כה, חוץ מלונדון שהחתמתי אלקטרונית את הדרכון הפולני שלי, החתמתי רק את הדרכון הישראלי. זאת אומרת, שהדרכון הפולני שלי נכון לעכשיו, ריק.

אפשר להגיד שלא הייתי לגמרי רגועה בעניין הביקורת דרכונים בקואלה לומפור, מלזיה.

כבר בשדה בסרי לנקה ניסיתי לשכנע אותם לתת לי שתי חתימות בשני הדרכונים (ואחת על היד, סתם כי בא לי..) והם ענו בשלילה. הסברתי את המצוקה לפקיד בצ׳ק אין של מלזיה איירליינז ושאלתי אותו אם תהיה לי בעיה להכנס. הוא אמר שלא ותקתק כמה דברים במחשב.

נחתתי בקואלה לומפור והגעתי לדוכן ההגירה, מחייכת את החיוך הכי תמים שלי ממצמצת בריסים התימנים שלי שלוש פעמים, ומקבלת חיוך בחזרה מפקיד ההגירה המלזי.

זהו, אני בפנים. אבן גדולה ירדה מליבי.

הלכתי לכיוון הרכבת המהירה מהשדה לעיר.

הדרך הייתה משונה ומדהימה

מטרופולין.

עיר.

בניינים גבוהים.

עצי מלזיה מכל עבר.

תוך 30 דקות הייתי בתחנה מרכזית קואלה לומפור. מתפעלת מכמות הרשתות הבינלאומיות שאני רואה מולי. מקדונלד, סטארבקס, דאנקן דונאצ...

הייתי קצת בשוק אבל זכרתי את ההסבר של החבר האוסטרלי ממידיגמה, טים, שאמר לי לקחת תחנת מטרו אחת לפאסאר סני, כדי להגיע לצ׳יינה טאון, איפה שהמלון שלי ממוקם.

חיפשתי את המלון בזמן שצ׳יינה טאון מתעוררת, בזמן שהסינים הקטנטנים פותחים את הדוכנים.

כשמצאתי, נכנסתי ללובי והפקידה בקבלה אמרה שאני צריכה לחכות שהחדר יהיה מוכן.

שאלתי אותה איפה כדאי לי להסתובב בינתיים והיא המליצה לי על בוקיט בינטאנג.

ירדתי למטה, לקחתי מונית והגעתי לפלאזה לואו יאט. חיפשתי מקום לשתות בו קפה וראיתי בפינת הרחוב מקום מתוק שנקרא ״אולד טאון - ווייט קופי האוס״.

ישבתי לשתות קפה מעולה וזול, פתחתי את האייפד והתחלתי לבדוק מה לעזאזל עושים בעיר הענקית והמטורפת הזאת.

מאוחר יותר הלכתי להוציא כסף מלזי והכספומט החליט שהוא והבנק שלי בריב.

הלכתי לכספומט אחר וגם הוא לא ממש רוצה לעזור לי להתקיים במלזיה.

עברתי את כל הכספומטים באיזור צ׳יינה טאון ושום דבר לא עזר.

התקשרתי לאמא להתייעץ ולקבל קצת עזרה מהארץ. דיברתי עם אמא שלי ברחוב בשקט בשקט, שאף אחד לא ישמע בטעות שאני מדברת בשפה האסורה.

כשהמקומיים שאלו אותי מאיפה אני אמרתי שאני מפולין אבל שההורים שלי עובדים בארץ ישראל ולכן אני גרה שם... בעיקר כי במלון ראו שההזמנה נעשה מישראל..

באיזשהו שלב בשהות שלי במלזיה הבנתי משהו..

צאו מהפניקה!!!

אין שום סיבה להלחץ!!!

רב המלזים לא יודעים בכלל איפה זה ישראל.

חלק מהם יחשבו שאתם גם בכלל מוסלמים, כי אתם מישראל.

אף אחד לא יבין באיזה שפה אתם מדברים אם תדברו בעברית.

והכספומט הוציא לי כסף ביום שלמחרת...

כל עוד אתם לא באים לראשויות עם הדרכון הכחול מודבק על המצח (עם סקוטצ׳) ומצהירים שאתם-יהודיים-ויש-לכם-כוונות-לבצע-רצח-עם-במוסלמים....הכל טוב.