הרבה אנשים אומרים דברים טובים על העיר קנדי, שהיא מתוקה כמו ממתק. אולי בגלל שהייתי בה רק כמה שעות לא מצאתי איפה ואיך היא יכולה להיות מתוקה.
הלכנו לבקר במקדש השן של בודהה, שחוץ מזה שמספרים לך שיש בתוך איזה ארון נעול, שנמצא בתוך איזה חדר נעול, שנמצא גם הוא באיזה מבנה נעול, שמעוטר בזהב ושנהב והרבה קישוטים בודהיסטים-יפים-ובכלל-לא -צנועים (...אם יורשה לי לספר לך אדון בודהה)
-אין במקדש הזה שום דבר מיוחד ושונה ממקדשים אחרים. לא רק, שהוא אמנם, נחמד ויפה, אבל דיי קטן ולא מי יודע מה מרשים (בעייני, סליחה בודהה).
אחרי סיור קצר נותרו לנו שעה שעתיים בערך להסתובב ברחוב-וחצי-עלק-שוק של קנדי, ואני ואמא הלכנו לחפש תכשיטים. כלום בפיתה!
חוץ מרמאים עם ערכות קסמים שינסו להראות לכם שהתכשיטים, הלא מי יודע מה יפים ומאוד קלילים, הם מכסף אמיתי.
כבר כשיצאנו מהמקדש, ממש ממול, בזווית העין, קלטתי מקום שנראה כאילו יהיה בו קפה טוב. אז מיואשות מעניין הקניות, מיהרנו לקנות לנו איזה קפה קר טייק אווי לפני שממשיכים מקנדי ויהיה מאוחר מידי.
זה היה הקפה הקר הטעים האחרון שלי עד מידיגמה.
No comments:
Post a Comment