כשהבנות גילו שאמא שלי למדה NLP ושהיא מטפלת ועושה גם דימיון מודרך, הן נגנבו.
הן מיד התעקשו שאמא שלי תעביר באיזה ערב דימיון מודרך לכולן.
אז התאספנו באחד הערבים בחדר הישיבות של הריזורט ואמא התחילה לעשות לכולכן דימיון מודרך.
היא בחרה לעשות דימוי שנקרא ״הדמות העתידית״, זה דימוי שהמטרה שלו היא למצוא בתוך התת מודע שלך מה אתה רוצה מעצמך בעתיד, מה השאיפות שלך, איך אתה רואה את עצמך, מי אתה בעצם איי שם בעוד עשרות שנים..
הדימוי הזה היה מאוד חזק בשבילי, דווקא בגלל שאני במסע שכזה, מסע שבו אני מגלה את עצמי, את השאיפות שלי, את הרצונות שלי, את התשוקות שלי.
מסע שאני שואלת שאלות, לומדת מאחרים, פותחת את הראש שלי לעולמות חדשים.
בדימוי עצמו פגשתי את עצמי, בעוד 10 שנים. ישבתי איתה, עם ענבר, ודיברנו. היא סיפרה לי סודות כמוסים, היא הראתה לי מי אני רוצה להיות.
כמובן שזה לא אומר שגיליתי את מהות החיים שלי ושעכשיו אני יודעת מי אני ומה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה...אבל יש לי טיפת מושג.
ראיתי את עצמי, את ענבר, מאושרת.
כשחזרתי לאט לאט ל׳כאן ועכשיו׳, אמא אמרה בקולה המרגיע שמרבד קסמים מחזיר אותי למקום ממנו יצאתי, וכשהמרבד נחת על האדמה, אחרי שעבר בקשת ענקית בענן, ראיתי אותה שם, מחכה לי, מושיטה ידייה לחבק אותי בחום ואהבה שרק אמא יודעת, במבט שאומר ״כמה טוב שבאת הביתה״.
No comments:
Post a Comment