כבר ידעתי שאני עומדת לפגוש את אמא בסרי לנקה, אז באוטומט הראש שלי עבר למצב ניוטרל.
זהו,
מעכשיו, למשך שבועיים,
יש מי שדואג לי/ לוקח אותי/ מטפל בי/ מתכנן את המסלול... אחרי 3 חודשים בהודו זה בא מצויין!
יש נהג שמחכה לי בשדה, יש גסטהאוס שמחכה לי שאגיע אליו. הכל מסודר. לי רק נותר לצאת מהמטוס ולתת לעניינים לקרות, לתת לשעות לחלוף עד שאפגוש את האמא המדהימה שלי.
נהג עם מכונית מבריקה חיכה לי בשדה, ולקח אותי לגסטהאוס מהאגדות. חצר ענקית מקסימה ומעוצבת, כאילו נשלפה מאיזה סרט רומנטי מתוק. חדר מצוחצח ובייתי, וייפי, מקלחת חמה. וואוווווו.
הובילו אותי לחדר שלי, עוד לא הספקתי לסגור את הדלת ומלצר ניגש אלי מהמסעדה עם כוס משקה ירוק זוהר. לא הבנתי אם זה אבסינט, קריסטל או שהוא סתם מנסה להרעיל אותי עם חומר ניקיון זול, אז שאלתי בפליאה -״מה זה???״, המלצר הנחמד השיב בחיוך ״זה מיץ מפרי שנקרא נלי..״ מנסה לדובב אותו עוד קצת שאלתי ״ומה יש בפנים???״, ״זה רק הפרי עם מים מינרלים...״ הוא ענה. החיוך שלו איכשהו הרגיע אותי ולגמתי ממשקה גן העדן הזה. טעמים חמוצים מתוקים הציפו את פי. אין לי דרך לתאר את הטעם הכל כך מיוחד הזה. אנסה לתאר אותו כסוג של ״סאוור״, כמו שמערבבים לכוסיות ב״מידורי סאוור״ בשילוב עם חמוצי (הממתק הזה שהינו קונים שהינו קטנים) ומתיקות של פרי שמעדנת את הגוון האחרון של הטעם.
צריך להכריז עליו כעל ״הפרי האסור״.
מסתבר שאחרי השעה 17:00 אי אפשר להזמין אוכל במסעדה של הגסטהאוס אז אחרי שעשיתי פרצוף חמוד מתחנן לאוכל ואמרתי שאני אוכלת ממש פשוט ושיגידו לי מה הם יכולים להכין לי כדי רק לשים את הראש על בטן מלאה, הזמנתי פליין פסטה עם יוגורט באפלו וישבתי בחצר הקסומה הזאת לאכול ארוחת ערב. הפסטה הייתה נהדרת, היוגורט במרקם מדהים ואת בקבוק המים הם מגישים בתוך כלי מזהב. אני חושבת שנפלתי לגן עדן.
הבנתי שהמקום הוא בעצם של בעלים שווייצריים ושלארוחת הבוקר אפשר להזמין מוזלי שווייצרי מיוחד. הלכתי לישון וחלמתי על המוזלי שאוכל בבוקר.
התעוררתי לחלום. הזמנתי את המוזלי המיוחד והלכתי לשבת בגינה האגדית. הופתעתי לגלות שבאותו השולחן בדיוק בו ישבתי אמש, יש נוף מהמם לים! בעודי מהופנטת לנוף ולגינה המדהימה שהתגלתה באור השמש, ואז קיבלתי את המנה המדוברת...
חשבתי שהמוזלי הכי טעים שאכלתי היה בהאבלוק, בפאט מרטין. אבל המוזלי הזה היה, ואני מתנצלת מרטין (אתה יודע שאני אוהדת מושבעת של המוזלי שלך!), -אגדה!
עם פרח היביסקוס ענקי (לאכילה) ותערובת מיוחדת שהבעלים הרכיבה מכל מיני דגנים מיוחדים ומעניינים.
וואו.
ידעתי שיש לי עוד בערך שעה-שעתיים עד שאמא וקבוצת היוגה-מדיטציה יגיעו לאסוף אותי מהגסטהאוס, אז יצאתי לחוף לשבת קצת בשמש, על החול הרך, זה היה מרגיע, החוף היה לגמרי שלי. ריק מאדם.
נכנסתי לחדר לעשות מקלחת קטנה כי אמא התקשרה להודיע שהם מאחרים, כשיצאתי מהמקלחת ראיתי הודעה ממנה שהיא בקבלה. לבשתי את בגדי ויצאתי לשם מהר.
איזה אושר!
קפצנו אחת על השניה!
כמה זמן לא קיבלתי חיבוק של אמא.
חיבוק כזה שהראש יודע בדיוק איפה הוא מונח,
חיבוק אמיתי,
חיבוק מרגיע,
חיבוק אוהב.
No comments:
Post a Comment