יום בנות באקונהמטטה

אחרי סשן בוקר בוויליגמה, מוזלי וקפה קר בקופי פויינט, החלטנו לעשות איזה יום כיף באונה מטונה. עיירה בין מידיגמה לגאלה.

באופן עקרוני זה לא ממש מסובך, לוקחים אוטובוס שמגיע לגאלה ותוך בערך חצי שעה מגיעים לאונהמטונה.

מרטינה רצתה לקנות מתנות למשפחה וחברות אז היא הייתה קצת יותר לחוצה לצאת מוקדם, מיכל הצטרפה אליה ואני אמרתי שאצטרף אליהן בעוד בערך 20 דקות..

תאיר אמרה למיכל ומרטינה שהיא כבר תצא איתי כי גם היא לא רוצה להיות בלחץ, הבעיה הייתה שלי לא היה מושג שתאיר לא יצאה איתן ושהיא מחכה לי, אז התארגנתי על עצמי ויצאתי לתפוס אוטובוס.

אחרי בערך חצי דרך שלחתי לתאר הודעה שאני בדרך, מזיעה באוטובוס עם מיליון סרי לנקים ושתגיד לי בערך איפה הן נמצאות, באותו הרגע גיליתי שתאיר נשארה מאחור... תאיר התארגנה ויצאה גם היא.

באותו הזמן אני ירדתי מהאוטובוס ושאלתי את כל חמשת הזקנים הסרי לנקים שראיתי בדרך איפה השוק של אונה מטונה, כולם הצביעו על אותו כיוון

-אז הלכתי...והלכתי...והלכתי.. ואין שוק.

פתאום ראיתי סופרמרקט גדול והבנתי שהם כיוונו אותי ל״מרקט״ הלא נכון.

למזלי, עדיין היה לי אינטרנט שאמא הטעינה בסים הסרי לנקי לפני שעזבה אז ביקשתי ממרטינה שתשלח לי מיקום ובינתיים ראיתי שהשמיים מעליי כחולים אבל העננים שמעל כל הדרך שהלכתי עד כה, ושעכשיו אני צריכה בעצם לחזור, מתקדרים ומעידים ש״עוד מעט ירד פה גשם...״

מרטינה ומיכל היו איי שם מתחת לעננים האפורים. עשיתי אחורה פנה והתחלתי ללכת על פי המפה. הסוללה שלי כבר באחוזים האחרונים ותאיר עוד בדרך שואלת אותי לאן להגיע. כשהגעתי לפנייה בה מרטינה ומיכל היו גיליתי שזה היה בערך 100 מטר מתחנת האוטובוס. ושסתם, בשביל הכיף, הלכתי איזה 5 קילומטר...

מצאתי את מיכל ומרטינה בדיוק באמצע התמכחות עם מוכר בחנות תכשיטי כסף, באתי-לעזרת-חבר, ומיכל התחדשה בתכשיט חדש.

הגשם אכן הגיע, ישבנו לשתות ג׳וס, לחכות שהגשם יפסק ושתאיר תגיע..

אחר כך הפכנו חנות של איזו סרי לנקית מסכנה וקנינו מלא שטויות.

אחרי מסע השופינג המשכנו לשוטט לכיוון החוף, חיפשנו מקום מגניב וזול לשתות קפה בשקיעה (כי קפה שם על החוף עולה-בערך-כמו-קילו-זהב).

פתאום זיהיתי איזה שלט שעליו כתוב ״קפוצ׳ינו אספרסו 200 רופי״ -וואלה מחיר סבבה. מסתבר שבמקרה יש להם איזו מכונה קטנה של אספרסו אבל הם לא ממש הבינו איך מכינים קפה קר. הפשלתי שרוולים ונכנסתי למטבח להכין לנו 4 כוסות של קפה קר וצונן והסרי לנקים במטבח הסתכלו עלי בתדהמה.

הצבעים של השקיעה היו מדהימים ובוהקים.

באותו הרגע הבנו שבעצם דפקנו יום בנות שכלל ללכת-לאיבוד-כמו-אישה, לשתות ג׳וס ולהתחבא מהגשם, שופינג בגדים ואקססוריז וקפה על החוף בשקיעה,

בניגוד לשאר הזמן שכולנו (חוץ ממרטינה שהביאה איתה נעלי עקב...) הולכות יחפות, לא באמת שמות לב למה אנחנו לובשות, ובאופן-עקרוני-לא-ממש-מתנהגות-כמו-בחורות...

כל זה עשה לי אפילו חשק להשתמש בלק של מרטינה ולהרגיש קצת אישה..

אבל לא באמת היה לי כח...