כבר ביום השני שלי בלומבוק, עדיין לא יכולתי לגלוש, וישבתי עם אוזי בחנות הגלישה. שם הכרתי את שלדון. שלדון הוא בחור אוסטרלי בסביבות גיל ה50, על הפנים שלו אפשר לראות את עשרות שנות הניסיון שלו בים. אוזי בדיוק אסף אותו מהשדה, הכין לו קפה ולקח אותו לסשן בספוט שנקרא מאוון או גורילה כמו שהמקומיים מכנים אותו. הוא הכיר בנינו ולקח אותי איתם.
בדרך שלדון ואני התחלנו לקשקש, ״מאיפה אתה באוסטרליה?״ שאלתי
״פרת״ הוא ענה.
״אווהווו פרתתתתת... בטח כולם שואלים אותך, אבל איך אתה יכול לגלוש ככה עם כל הכרישים מסביב??״
״אתה לומד לחתור מהר, לגלוש מהר, ולברוח מהר...״
כולנו צחקנו.
זרקנו אותו בגורילה וברגע שלא הסתכלתי עליו הוא כבר חתר ללב ים ״הוא באמת חותר מהר...״ אוזי ואני צחקנו....
שלדון אמר שהוא מחכה לשני חברים טובים שלו שאני בטוח אוהב, קלי ומקס, ״הם זוג גולשים אגדיים״ הוא אמר...
יום אחרי הסשן המטורף בגרופוק, אוזי לקח אותי לגורופוק שוב, ביחד עם ג׳ון השכן האמריקאי, שלדון ושני החברים שלו שזה עתה הגיעו מהשדה. הפעם אוזי לקח אותי ביחד איתם לגורופוק אאוטסייד, זהו ספוט קצת יותר מתקדם, כי אוזי ראה שאני לא ממש מפחדת מגלים גדולים ושאני ממש נלהבת לגלוש. (אבל כמובן שהינו בשוליים, צופים בקלי מקס ושלדון קורעים את הגלים למעלה)
גלים מטורפים.
אחרי כמעט שעה לא יכולתי יותר לשכב על הגלשן, האגן והצלעות כאבו לי מידי.
חיכיתי על הסירה עד שכולם יסיימו לגלוש ונסענו לטנג׳ונאן לאכול ארוחת צהריים בווארונג טרטל ולבדוק ספוט סודי מעבר לגבהות.
בשעות אחר הצהריים הלכנו לסשן שני בסגאר. נכנסתי קצת ואכלתי הרבה גלים לפנים.
אושר.
No comments:
Post a Comment