הבנתי שאין מצב שאני אגלוש היום. הכאב שחשבתי שהוא מיגרנה נוראית לא פסק והבנתי שמדובר פה בעניין של סינוסים.
החלטתי, למרות שאני יודעת שאני צריכה לנוח, שאלך לפחות לנסות למצוא לעצמי גיפ במטרם או פראיאה (שתי ערים גדולות בלומבוק עם המון מוסכי השכרת רכבים) כי לפחות אם אני לא גולשת, שיצא משהו פרודוקטיבי מהיום הזה.
הלכתי לחפש מונית-אופנוע זולה למטרם אבל כל מוניות האופנועים הציעו לי 100,000 רופייה (10$), בזמן שמונית במכונית עולה 110.
בעזרת כמה קשרים, בא לאסוף אותי שאטל למטרם מההום סטיי שלי. ומשם חיכה לי נהג אופנוע שיקח אותי לסוכנות להשכרת רכב. כשהגעתי אליו הוא אמר שייקח לו איזו שעה ושאני צריכה לחכות.
אז הצעתי שהנהג שאטל ישים אותי במסעדת סושי שכבר ידעתי מראש שנמצאת במטרם (כי אם אני כבר חולה אני אפנק את עצמי באוכל טוב וטעים ובריא שיעזור לי להחלים).. ושהנהג אופנוע יקח אותי משם כשיסיים את ענייניו.
אז הצעתי שהנהג שאטל ישים אותי במסעדת סושי שכבר ידעתי מראש שנמצאת במטרם (כי אם אני כבר חולה אני אפנק את עצמי באוכל טוב וטעים ובריא שיעזור לי להחלים).. ושהנהג אופנוע יקח אותי משם כשיסיים את ענייניו.
הגעתי למסעדת הסושי והזמנתי 3 פלטות-
הראשונה נקראת I love shrimps וכללה 5 ניגירי שרימפס ומאקי (6 יח׳) של שרימפס.
הפלטה השניה נקראה I love eel וכללה אותו הדבר עם צלופח.
והפלטה השלישית הייתה סוגים שונים של סשימי טונה.
ב150,000 רופייה (15$) קניתי לי פינוק מלכותי.
נהג האופנוע הגיע לאסוף אותי, נסענו במטרם ועברנו בכל סוכנות השכרת רכב שקיימת באיזור.
לא מצאנו כלום.
אין ג׳ימני קטנה (במילעיל...KATANA בישראל נקרא סוזוקי סמוראי) בשום מקום.
הצעתי לנהג שייקח אותי לפריאיה ונחפש גם שם ואם לא נמצא שיחזיר אותי לקוטה.
נסענו ממטרם לפראיה והמשכנו לחפש בכל פינה.
ואין.
אין גיפ ואין נעליים.
אחרי 3 שעות הבנו שאין ברירה אלא להרים ידיים.
השמש התחילה לשקוע והנהג ביקש ממני 5 דקות להתפלל.
מצאתי את עצמי מחכה מחוץ למסגד, עם כאב ראש מסינוסים, עם באסה ענקית שלא מצאתי גיפ ולא נחתי כמו שצריך ושבזבזתי הרבה כסף.
אבל לפחות מסופקת מארוחת סושי מלכותית.
בערב הלכנו לננה (ווארונג זול ומדהים עם אווירה מיוחדת) לאכול משהו אבל אני הייתי מלאה עוד מהסושי, אז שתיתי סמודי, גילינו שלננה יש גישה בלעדית למנגו ורוקנו לה את המחסן.
חזרנו לבננה ןישבנו כולם באיזור של הוייפי בבננה, לאט לאט כולם עזבו והלכו לבלות איפשהו, פטריק ואני נשארנו לדבר שעות.
כשהלכתי לישון, נכנסתי לחדר, כיביתי את האור, שמתי מוסיקה (dummy - portishead) ונכנסתי למיטה. פתאום נשמעה דפיקה בדלת, זה היה פטריק, הוא אמר לי ״תעצמי את העיניים״ ונישק אותי.
No comments:
Post a Comment