לא ידעתי בדיוק אם אני הולכת לגלוש, לא ידעתי אם אני מספיק בריאה בשביל זה, והסוואל היה גדול מידי בשביל רב המקומות, המקום הכי טוב היה אותו ספוט סודי, בו גלשתי יומיים לפני ונהייתי חולה.
אז החלטתי להיות אחראית ולא להכנס למים המזוהמים האלה כשאני לא 100%.
ישבתי עם קלי בזמן שכולם גלשו. הייתה לנו שיחה מדהימה.
קלי היא בחורה מיוחדת ומקסימה, משהו בה מרגיע אותי. משהו מאוד אימהי וחברי בו בזמן.
כשכולם יצאו מהמים הסתבר שלפטריק נגנב הפלאפון.
הוא שילם לאיזה בחור מקומי לשמור לו על האופנוע, והתיק שלו היה בתוך האופנוע.
דבר מאוד טיפוסי באינדונזיה (או שאר מדינות דומות..) הוא שהבחור שתשלם לו לשמור לך על האופנוע, כנראה יפרוץ לך לאופנוע, ואם לא תשלם לו, הוא בטוח יפרוץ לך לאופנוע....
אז כנראה שאותו בחור הרים את המושב וגנב לו את הפלאפון כי התיק היה הפוך, הפלאפון לא היה שם, וגם הבחור עצמו נעלם (על ראש הגנב בוער הכובע?!)
חזרנו משם והלכנו כולם לאכול אצל ננה, הווארונג הזול והמקסים לא רחוק מבננה הום סטיי.
שלדון המקסים הזמין את כולם ושילם את החשבון למרות שניסיתי לדחוף קצת כסף.
נשארנו שם רק פטריק ואני והחלטנו ללכת לאנשהו, להעסיק את המחשבות שלו על הפלאפון האבוד, ולהעסיק אותי ביום המנוחה שלי.
הלכנו לחוף שצמוד לנובוטל, אף אחד לא היה שם. דיברנו שעות וראינו איך השמש שוקעת מצד אחד ואיך הירח זורח מהצד השני.
חזרנו והלכנו לאכול בבית הקפה האהוב עלי, שם פגשנו את דין האוסטרלי ואיזו בחורה מקליפורניה שרק הגיעה.
מאוחר יותר הלכנו לחפש את מקס קלי ושלדון כי זה היה הלילה האחרון של מקס וקלי בלומבוק.
לצערי לא מצאנו אותם במלון וגם במג׳יק בר.
אז חתכתי לישון.
No comments:
Post a Comment