הסוואל הגדול גרם לסגאר לא לעבוד בערך שבוע, אז כשהגלים נהיו קטנים נסענו מאי ואני לבדוק את הספוט.
הצד השמאלי, שהגלים בו בדרך כלל יותר ידידותיים למתחילים, היה שטוח לחלוטין, אז החלטתי לנסות את מזלי בצד הימני, שבדרך כלל הגלים בו גדולים יותר ומפחידים יותר, הרי הסוואל ירד ובטח אפשר למצוא גלים נורמליים בשוליים...
אז חשבתי...
התחלתי לחתור לצד הימני, כשהגעתי לפיק, לא עברו 5 דקות והגיע סט ששטף אותי לקיבינימט.
למזלי עברתי 3 שבועות של חתירה והצלחתי להציל את עצמי מלהמרח על הסלעים..
ניסיתי לתפוס את הגלים הקטנים אבל הם היו חלשים מידי.
הבנתי שאין לי מה לעשות פה ושלפחות חתרתי איזה 20 דקות במרץ, ויצאתי מהמים.
הלכתי לאכול את המוזלי והקפה האהובים עלי בקופי האוס ולעשות סידורים לפני הנסיעה לסימבאווה.
כן, החלטתי להמשיך מכאן, למקום חדש, חוויה חדשה, רחוק יותר, בתולי יותר, פשוט יותר.
רודפת אחרי אותו חלום אינדונזי...
בשעות הצהריים ישבתי עם הארי-הידוע-בכינויו-מארלי, שהוא בעצם מנהל שם בבננה הום סטיי את כל העסק,וגיליתי את הבאקסו.
מאכל אינדונזי ידוע, שהוא בעצם כדורי בשר מאודים במרק צח.
לפעמים אוכלים את הכדורים כמו שהם על שיפוד עם רוטב ולפעמים מוגש עם אטריות אורז, אטריות ביצים, ביצה ונבטים.
ממש בשבילי!
אחר הצהריים מאי ואני פגשנו שני חברים שלה מאמסטרדם, הלכנו לננה לשתות סמודי, ראינו את השקיעה בסגאר ובערב לאכול ארוחת ערב בווארונג אורגני עם אורז אדום מעולה.
בלילה ישבנו עם כל החברים בלומבוק בארל, נפרדתי מכולם והלכתי לישון.
No comments:
Post a Comment