נסענו מאי, מייקל, כריס, כריס (או שקראו לו מייק) מקס (השוודי), צ׳נגו ואני לגרופוק. הסוואל היה קטן אז החלטנו ללכת לגרופוק אאוטסייד, ספוט שבדרך כלל הגלים דיי גבוהים בו.
מישהי לקחה את הגלשן שלי ואני נשארתי עם גלשן דק 6.6..
הגלים היו ממש אידיאליים בשבילי, הייתי צריכה גלים קטנים וחזקים מספיק כדי להתאמן על לעמוד ולרכב על הגלשן הדק...
אחרי בערך שעה עשיתי את זה, רכבתי על הגלשן בפעם הראשונה. ההרגשה הזאת שיש לך שליטה על מה שקורה, שאתה באמת רוכב על הגל ולא רק אוכל מים מכל כיוון, אין לתאר.
קצת אחרי שתפסתי את הגל הזה משהו שרף לי בגוף. כנראה איזו מדוזה. כשזה כבר היה בלתי נסבל חתרתי לסירה וחיכיתי שכולם יסיימו את הסשן.
אכלנו משהו קטן בגרופוק ונשפכנו על ספות נוחות שמשקיפות על הסירות שעגנו על החוף.
כשנסענו בחזרה לקוטה, התקלחנו והחלטנו ללכת לאכול סטייק לארוחת הערב!
זה היה הלילה האחרון של פטריק מייקל מקס ועוד המון אנשים מההום סטיי. אחרי הסטייק שהיה מצויין (קצת עשוי מידי, ראוי לציין, למרות שביקשתי רר) ואחרי שחיכינו נצח לירקות המאודים שלי, הלכנו לווארונג שפטריק אהב לאכול בו ארוחת ערב ושאני לימדתי אותם להכין נאן ברד. ישבנו שם ביחד עם המון אנשים ושתינו יין אורז.
מאוחר יותר חזרנו לבננה וכולם הלכו למג׳יק בר חוץ ממני ומפטריק.
ישבנו אצלי בחדר ודיברנו עד שנרדמנו.
No comments:
Post a Comment