הלכנו בבוקר לגלוש באותו ספוט סודי, שוב, כי שם הגלים היו הכי טובים, וגם כי קלי ומקס היו שם ורציתי להספיק לבלות איתם קצת לפני שהם עוזבים.
עשיתי סשן קצר במים המזוהמים ושוב כשיצאתי הרגשתי רע.
מאי ואני הלכנו לאכול מוזלי בדרופ-אין ולפגוש את מקס שלדון וקלי בבית קפה אחר בפינת הרחוב של קוטה. ממש שמחתי לבלות איתם עוד קצת.
מאי ואני חזרנו לבננה ונחנו קצת.
הגלים היו במצב דיי מעפן בגלל הרוח אז החלטנו, בספונטניות, לשתות קפה מיוחד וללכת לראות את השקיעה.
עלינו לגבעה הגבוה ביותר בסגאר.
הנוף היה פנורמי ומשוגע
הצבעים של השקיעה זהרו בגווני צהוב כתום ואדום מבין העננים.
הגלים מכל כיוון יצרו צורות מהפנטות במים
הגבהות הירוקות האינסופיות קיבלו חיים לפתע.
האדמה עליה אני שוכבת נעימה לי כל כך שבא לי להתפלש בה, לעשות אהבה עם אמא טבע.
השמש ככדור של אש ששוקע מצד אחד שלי
והירח הענק והמלא שזרח, מעל הגבהות, מהצד השני, כמו מנורה ענקית שהגיעה להאיר את השמיים
שני הפכים שממלאים אחד את השני.
שמשלימים את השלם הטהור המושלם.
יין-ו-יאנג.
הא-ו-טה.
הכוכבים נצנצו אלי ונחשפו כגלקסיה ענקית, כזו שמעולם לא ראיתי בעיניי.
רק מייקל, מאי, פטריק, קול-מייק ואני הינו על הגבהה.
הגבהה שגבלה את המים והאדמה, החושך והאור, השמיים והקרקע.
היינו רק אנחנו במרכז של העולם.
זה היה מושלם.
מעולם לא הייתי מסופקת כל כך.
לא היה חסר לי כלום.
לא היה לי קר.
לא היה לי חם.
לא הייתי רעבה.
לא רציתי ללכת לאנשהו.
לא הייתה לי תחושה של זמן.
רק אמא טבע ואני.
מוסיקה.
שקט.
אושר.
שלווה.
פשטות.
שלמות.
No comments:
Post a Comment