התרגשתי מאוד מההרפתקה שבאה עלי, קמתי מוקדם במיוחד, אכלתי ארוחת בוקר ומיהרתי לצאת לחפש לי ג׳יפ להשכרה. למה ג׳יפ? כי על אופנוע אני לא עולה, מעבר לעובדה שיש לי אמא פולנייה בבית שחבל להוריד לה כמה שנים מהחיים, יש סיכונים שאני פשוט לא רוצה לקחת.. אם אעשה תאונה עם אופנוע ולא אוכל לגלוש, אהיה ממש מבואסת.
וג׳יפ... אחחח ג׳יפ... אני לא יודעת למה או איך זה קרה אבל יש לי קטע עם ג׳יפים. יש לי קטע עם נהיגה בשטח. כבר בגיל 18 הייתי לוקחת את הרכב של אבא ואמא שלי לשטח. כן, פרייביט מתוקה. לא לשטח של טירוף, אבל מחוץ לכביש. וכבר הספקתי גם קצת לדפוק את הפח מלמטה. סליחה אבא... וכשהייתי בצבא כמעט קניתי לעצמי סוזוקי סמוראי קטנה חמודה כזאת, כי להחזיק סיקס זה לא ממש אפשרי בתור חיילת בצבא הגנה..
אז סוזוקי סמוראי -או כמו שהם קוראים לו באינדונזיה סוזוקי קטנה (במלעיל KATANA) זה אחלה רכב שאפשר להשכיר ובזול. מאוד.
יצאתי לרחוב הראשי בקוטה לומבוק בשעה שהמקומיים בקושי משפשפים את העיניים. עברתי כל סוכנות תיירות, כזאת שמוכרות לך הכל. מטיולים לרכבים לאוטובוסים למקומות לינה ואפילו אם תצטרך תחתונים משומשים -הם-ימצאו-לך-חבר-של-חבר-של-חבר-שיש-לו-איזה-תחתון-משומש-שהוא-לא-צריך-שעליו-אותו-בחור-א-יכול-לגזור-איזה-קופון-ובטח-גם-כל-החברים-שבדרך...
כל הג׳יפים בלומבוק הושכרו בדיוק לחודש או נמצאים בצד השני של האי או נגמרו או התקלקלו.
אין ג׳יפים.
רק רכבים חדשים נוצצים שבלי ביטוח יעלו לך 40 דולר, ואם לא תעשה ביטוח איזה אינדונזי יבוא לשרוט לך את האוטו.
לא התייאשתי. המשכתי ללכת ברחוב הראשי עד שהגעתי לחצר יפיפייה עם כתובת גרפיטי גדולה ״לומבוק בארל״ היה כתוב.
הכרתי את השם הזה...
רימן, ילד פלא שגולש בצ׳אנגו ועובד בהשכרת גלשנים שם אמר לי על החנות הזאת. הוא אמר לי שזוהי חנות גלישה ושאלך לשם. הוא אמר ״איטס אה סרף שופ אנד אבריבודי איז צ׳ילינג דר״
צ׳ילינג אט אה סרף שופ?! מה?!
כשראיתי את החנות החלטתי להכנס, אולי מישהו שם יוכל לעזור לי עם הג׳יפ. ואולי הם יודעים משהו על סלונג בלאנק..
כשנכנסתי ראיתי בחור מקומי, עם שיער עד הכתפיים שרוף, בלי חולצה ועם מכנס גלישה. ידעתי שיש לי פה עסק עם בחור שאמא שלו ילדה אותו על החוף ובמקום אינקובטור היה לו גלשן.
אמרתי לו ״היי, רימן מצ׳אנגו שלח אותי לכאן..״
הוא אמר לי ״וולקאם הום. איים אוזי״
אוזי, היה השם שלו, כלומר הכינוי שלו, הוא לגמרי לא היה אוזי (אוזי - גם כינוי לאוסטרלי)
שאלתי אותו על ג׳יפ ועל סלונג בלאנק.
״בנושא הג׳יפ יש מצב שאני יכול לעזור לך, אבל סלונג בלאנק... את לא רוצה ללכת לשם״
״למה?״
״כי על פי מה שאמרת שגלשת, סלונג בלאנק קטן עליך, זה ספוט למתחילים, ממש מתחילים. אם באת לכאן לחודש בשביל להשתפר ותגלשי שם לא תגיעי לשום מקום..״
הוא הציע לי להשאר בקוטה ולגלוש איתם, עם המקומיים. אם אצטרך אני יכולה לקחת איתו שיעור אחד או שניים כדי להשתפר, שהוא יתקן אותי אם צריך ואחרי זה שאלך לגלוש איתם כל יום.
ושבכלל אין צורך שאקח ג׳יפ כי הוא יכול לקחת אותי לכל מקום שאני צריכה. ואם לא הוא אז אחד הבחורים בחנות.
למעשה, הוא הציע לי לקפוץ איתו למים באותו הרגע, אבל אני הייתי חייבת גם ככה לנוח יומיים ולהתרחק מהמים כי המונית אופנוע שלקחתי ביום האחרון בבאלי הותירה עלי את ה״באלי קיס״ כוויית אופנוע קלה על רגל ימין.
השיחה איתו עשתה אותי עוד יותר מבולבלת ממה שהייתי בהתחלה.
אוזי הלך לגלוש בסגאר והציע לי לבוא איתו לראות את הספוט בזמן שהוא גולש.
ישבתי שם על החוף וכתבתי. ניסיתי לסדר את הבלגן שיש לי בראש.
קוטה נחמדה מאוד, אבל הרבה יותר ממה שציפיתי מהשהות שלי בלומבוק, ואם לאמר את האמת קצת פחות מתחשק לי להשאר שם חודש... אבל ללהשאר שם יש יתרון גדול, לגלוש עם מקומיים. הדרך הכי טובה להשיג גלים, להכיר את הספוטים הכי טוב ויותר מהכל -להשתפר באמת.
No comments:
Post a Comment