לומבוק הו לומבוק. יש איזה קטע כזה שהביץ׳ בויז, המקומיים שגולשים, קצת מאוהבים בעצמם וקצת בטוחים שכל בחורה מערבית שדורכת בחנות הגלישה שלהם מאוהבת בעצמם גם.
הבחורים המקומיים האלה בתכלס חיים את החלום.
קודם כל הם חיים על האי המקסים הזה. בשלוות עולמים.
הם קמים בבוקר חצי שיכורים מאתמול בלילה, שותים קפה ו״צ׳ילניג״ בחנות הגלישה עם בחורות בלונדיניות בעלות רגליים ארוכות ועיניים ירוקות שרק מתות שהם ילמדו אותם לגלוש.
יוצאים לגלוש לפחות פעמיים ביום, מעמיסים נאסי גורנג (אורז מטוגן עם ביצה ולפעמים גם עוף -מנה אינדונזית ידועה), שותים עוד קפה, ושומעים מוסיקה.
הם יוצאים בכל ערב, שותים המון אלכוהול, מנגנים, ו...זה נשמע מוזר... אבל הם, *סליחה-על-המילה-הבוטה*, מזיינים. אחושרמוטה מזיינים.
אני מצטערת אבל זה לא הכוס תה שלי, ויותר מזה, אני סוג של דוד, יעני, אח. יש לי המון חברים בנים ואני רואה את כל השטיקים האלה, וזה קצת עושה לי בחילה. אבל במקרה שלהם, זה כל כך מוחצן שצריך להיות דיי טיפשה כדי שזה ממש יעבוד עלייך.
אז יש בנות שאוכלות את זה, יש בחורות שמשחקות איתם ועוברות מאחד לשני, ויש בחורות שפשוט צוחקות ואומרות להם ״תשמע אחי, זה לא עובד עלי..״
אולי כל זה קורה כי הרבה בחורות סקנדינביות גרמו להם לחשוב ככה כי כל מה שהן רוצות בטיול שלהם למזרח הוא וואן נייט סטאנד עם איזה גולש מקומי ושמה שקורה בלומבוק ישאר בלומבוק, או כי השאר נופלות לאיזה רומן קיץ סוחף עם הגולש המקומי השווה וכבר מדמיינות את החתונה, למרות שהוא כבר מדמיין איך הוא מזרים את החברה שלה מהחדר ליד...
בכל אופן, אותי כל הדבר הזה לא עניין בכלל. יותר מזה דיי ניסיתי להבהיר לכל הסובבים שזה ממש לא העסק שלי ושאני באתי לכאן לגלוש וששום פיק אפ ליינס זולים לא יעבדו עלי בשום צורה.
אני חושבת שמשהו בזה קצת אתגר את אוזי, או פשוט גרם לו להבין שיש פה בחורה רצינית (הכל כמובן לשיקול דעתכם...) אבל אחרי שלושת השיעורים, אוזי נתן לי גלשן פיש 6.2 עם הרבה ווליום ואמר לי ״קחי. תתאמני.״
עם הרבה בטחון חייכתי אליו וחיכיתי שנצא לים.
אמנם אוזי אמר שאני יכולה לבוא איתו לכל מקום שאני צריכה ושתמיד מישהו יכול לדאוג לי להסעה, אבל אני לא התייאשתי בחיפושי אחר ג'יפ החלומות שלי. הייתה לי הרגשה שאוזי קצת רצה שאהיה תלויה בו, אבל גם אם כן וגם אם לא (שוב לשיקול דעתכם...) אני רציתי להיות עצמאית.
רציתי את הג'יפ.
את החופש לעשות מה שבא לי מתי שבא לי.
לקום בבוקר לפני שכולם מתאוששים מהחגיגה של אתמול שלא עניינה אותי בכלל ולהיות ראשונה במים.
רציתי לנהוג. רציתי מרחבים. רציתי ג'יפ.
רציתי את הג'יפ.
את החופש לעשות מה שבא לי מתי שבא לי.
לקום בבוקר לפני שכולם מתאוששים מהחגיגה של אתמול שלא עניינה אותי בכלל ולהיות ראשונה במים.
רציתי לנהוג. רציתי מרחבים. רציתי ג'יפ.
אוזי הציע שיקח אותי לפראיאה, העיר הגדולה בה אני יכולה למצוא המון רכבים להשכרה.
חיכיתי לו שנלך כי היו לו סידורים לעשות שם, אבל בגלל שהזמן עבר ורק הוא יודע למה הוא התעכב, והוא לא רצה שאחר כך אזיין לו בשכל שלא גלשתי היום (עם אצבע מאשימה...), הוא שם אותי לכמה שעות לגלוש בסגאר. על הדרך פגשנו בחורה קנדית, קאסי, מקסימה. היא באה איתנו לסגאר וחיכתה עם אוזי על החוף כשאני גלשתי. היא תכננה לנסוע לאי אחר שנקרא סימבאווה, והשם הזה קצת נחרט לי בראש ממה שהיא סיפרה עליו.
היה כיף עם הגלשן החדש. לא קל, אבל כיף. כמעט עמדתי עליו אבל תפסתי כמה גלים על הבטן ונהנתי בטירוף
No comments:
Post a Comment