האיש הירוק בואטה קאנאל

באחד הימים בואטה, כשקמתי כרגיל לראות את הזריחה, התברר שענן גדול כיסה הכל והביא עלינו גשם וקור. לא הייתה ראות והיה ברור שהיום כולם נשארים בדירה.

כמו בכל בוקר, היו לי כמה שעות לעצמי בזמן שכולם עוד ישנו. הכנתי לעצמי דייסת קפה ואחר כך קפה ענק, וישבתי לחלון מכורבלת בשמיכה טיבטית כבדה. ראיתי את הגשם מתדפק על החלון וכתבתי. זה היה בוקר סגרירי מושלם להתכרבל בשמיכה לשתות קפה חם ליד האח, ולכתוב. ניל יאנג ברקע, פורט באוזניי ולאט לאט אנשים מתעוררים וחוזרים לישון. השעות האלה השקטות של הבוקר במקום הזה פשוט מילאו את ליבי באושר. וגם נתנו לי את הפינה שלי בתוך בית עם 8 דיירים.
כשכולם כבר התעוררו, הייתה אווירה קוזית (כמו המילה קוזי באנגלית) בבית. כולם ישבו סביב האח, כולם שלווים. קוראים ספר או מכינים איזה קישוט לבית. באיזשהו שלב דיברנו על הכבש השישה עשר וכמה שזה מתאים עכשיו. ישר מישהו שלף את האלבום וחיבר את הנגן שלו לרמקולים. שמענו את כל האלבום ולכולנו היה טעם של ילדות בפה.
בדירה שלי בואטה, כולם היו הרבה יותר גדולים ממני, כך שהיה כיף לחלוק איתם חוויית ילדות מתוקה למרות הפרשי הגילאים.
התרגשתי, וקצת התגעגעתי הביתה, וקצת נזכרתי בילדות, וקצת נחנקתי בגרוני.