אחרי ואטהקאנאל תכננתי לסוע לטירובנדמלאי, אבל מצאתי את עצמי שבוע מתנדבת באורוויל. אז החלטתי לא לוותר וליסוע לטירו, כך מכנים את העיר הקדושה, ליום. הצעתי לכמה אנשים להצטרף אם בא להם כי אני נוסעת, לא ממש הייתה היענות, אבל גם דיי שימח אותי לסוע לבד.
לקחתי תיק קטן ויצאתי לדרך. נסענו כמה חברים לפונדי, ומשם לקחתי אוטובוס לוקאל לטירו. 3 שעות. תפסתי מקום טוב ליד הנהג.
הדרך הייתה מטריפה. הנופים שראיתי בדרך היו עוצרי נשימה. טירו ממוקמת בצד המזרחי של הודו, בערך בין פונדי לצ׳נאי. בדרך עברנו במקום שנקרא ג׳ינג׳י. זאת עיר שיש בה שני רכסי הרים משני צידי הכביש שעל פי איזו אגדה מספר שאחד מסמל גבר והשני את האישה (לא ממש הבנתי את הסיפור אני חייבת להודות).
כשהגעתי לטירו לקחתי ריקשה ישר לאשראם המפורסם. העיר טירובנדמלאי היא עיר מאוד רוחנית. יש בה מקדש גדול ויפה ואשראם מפורסם (בין עוד אשרמים קטנים). בליל ירח מלא יוצאים להקיף את רכס הר הגעש הכבוי שזה מסלול של 14 ק״מ עם הרבה טקסי קדושה והרבה מנטרות שחוזרות על עצמן.
כשנכנסתי לאשראם הייתי קצת מבולבלת, לא הבנתי בדיוק מה לעשות ולאן ללכת. מצאתי את עצמי מסתובבת יחפה בלי ממש להבין מה קורה. אז שאלתי בחורה נחמדה שהמליצה לי לעלות למערות המדיטציה שעל ההר, הדרך הייתה יפייפיה. מידי פעם רואים פיסה של נוף בין הצמחייה הירוקה.
עד נקודת תצפית מרהיבה של העיר כולה. ישבתי על סלע ענק שהשקיף על המקדש הענק של טירובנדמלאי. בנקודה הזאת אפשר לראות את המקדש שבנוי בצורה של ריבוע בתוך ריבוע בתוך ריבוע. בדיוק מולך. ישבתי שם ושמעתי את רעשי העיר וכל מיני תפילות שהם משמיעים, ואת רעש הרוח, וזה היה מעצים וחזק.
משם המשכתי למערות המדיטציה, ראיתי מערה חשוכה, מוארת בנרות ובפנים אנשים יושבים ועושים מדיטציה. למען האמת, קצת התביישתי להכנס ולשבת שם, כי אני לא באמת יודעת לעשות מדיטציה לבד, והאנשים בפנים היו נראים מאוד מנוסים. פגשתי בחוץ בחור צרפתי שהסביר לי קצת על המקום ודיברנו קצת על לטייל לבד ועל ההבדל בין אישה שמטיילת לבד לגבר. לדעתו נשים יכולות בכיף לתפוס טרמפים מבלי לפחד והוא גם מטייל בכל דרך אפשרית שהיא לא טיסות. הוא הגיע להודו מצרפתי ובתוך צרפת הוא נסע בטרמפים בלבד. אני קצת חולקת על דעתו, אולי כי אני גדלתי בעיר גדולה במדינה בה לא ממש בטוח ליסוע חצי שעה מהבית לשטחים והוא גדל ביערות ציוריים בצרפת. אולי.
כשירדתי למטה חזרה לאשראם נזירים שרו מנטרות בהיכל גדול והרבה אנשים ישבו ועשו מדיטציה. שם הרגשתי קצת יותר בנוח לשבת ולעצום את העיניים. עצמתי את עיניי וניסיתי לנתק את המחשבה, ולחשוב על בודהה קטנה, כמו שהדאלי לאמה אמר. זה היה מאוד עוצמתי, התודעה שקטה, הגוף נח, והמוח שתק.
כל הביקור בטירו גרם לי להרגיש הרבה יותר בנוח בתור אישה לבד בהודו.
לקחתי תיק קטן ויצאתי לדרך. נסענו כמה חברים לפונדי, ומשם לקחתי אוטובוס לוקאל לטירו. 3 שעות. תפסתי מקום טוב ליד הנהג.
כשהגעתי לטירו לקחתי ריקשה ישר לאשראם המפורסם. העיר טירובנדמלאי היא עיר מאוד רוחנית. יש בה מקדש גדול ויפה ואשראם מפורסם (בין עוד אשרמים קטנים). בליל ירח מלא יוצאים להקיף את רכס הר הגעש הכבוי שזה מסלול של 14 ק״מ עם הרבה טקסי קדושה והרבה מנטרות שחוזרות על עצמן.
כשנכנסתי לאשראם הייתי קצת מבולבלת, לא הבנתי בדיוק מה לעשות ולאן ללכת. מצאתי את עצמי מסתובבת יחפה בלי ממש להבין מה קורה. אז שאלתי בחורה נחמדה שהמליצה לי לעלות למערות המדיטציה שעל ההר, הדרך הייתה יפייפיה. מידי פעם רואים פיסה של נוף בין הצמחייה הירוקה.
משם המשכתי למערות המדיטציה, ראיתי מערה חשוכה, מוארת בנרות ובפנים אנשים יושבים ועושים מדיטציה. למען האמת, קצת התביישתי להכנס ולשבת שם, כי אני לא באמת יודעת לעשות מדיטציה לבד, והאנשים בפנים היו נראים מאוד מנוסים. פגשתי בחוץ בחור צרפתי שהסביר לי קצת על המקום ודיברנו קצת על לטייל לבד ועל ההבדל בין אישה שמטיילת לבד לגבר. לדעתו נשים יכולות בכיף לתפוס טרמפים מבלי לפחד והוא גם מטייל בכל דרך אפשרית שהיא לא טיסות. הוא הגיע להודו מצרפתי ובתוך צרפת הוא נסע בטרמפים בלבד. אני קצת חולקת על דעתו, אולי כי אני גדלתי בעיר גדולה במדינה בה לא ממש בטוח ליסוע חצי שעה מהבית לשטחים והוא גדל ביערות ציוריים בצרפת. אולי.
כשירדתי למטה חזרה לאשראם נזירים שרו מנטרות בהיכל גדול והרבה אנשים ישבו ועשו מדיטציה. שם הרגשתי קצת יותר בנוח לשבת ולעצום את העיניים. עצמתי את עיניי וניסיתי לנתק את המחשבה, ולחשוב על בודהה קטנה, כמו שהדאלי לאמה אמר. זה היה מאוד עוצמתי, התודעה שקטה, הגוף נח, והמוח שתק.
כל הביקור בטירו גרם לי להרגיש הרבה יותר בנוח בתור אישה לבד בהודו.
No comments:
Post a Comment