ללמוד לעוף

אחד הדיירים בבית הביא איתו רצועה שנקראת סלאק-ליין. זאת בעצם רצועה שמותחים בין שני עצים והולכים עליה. כן, ממש כמו בקרקס.
הוא קשר את הרצועה בחצר של השכנים כי היו שם שני עצים מושלמים למשימה. כל היום אנשים עלו להתאמן על הסלאקליין מכל הדירות באיזור. לא הבנתי מה ההיסטריה ודיי חשבתי שלא אצליח לעמוד על זה בכלל.
באחד הבקרים, חבר שהכרתי כבר בארמבול בא למרפסת שלי לראות את הזריחה ואחרי בערך שעתיים שישבנו ודיברנו ושתינו קפה, הוא הכריח אותי לעלות איתו למרפסת של השכנים ושהוא ילמד אותי.

בהתחלה הוא החזיק לי את היד ולאט לאט התחלתי להתייצב על הרצועה לבד. הייתי בשוק מעצמי, את האמת שגם האנשים מסביב לא הבינו איך כל כך מהר עמדתי.
התאהבתי בזה.
התחושה הזאת, שצריך לייצב את הגוף בגובהה, על רצועה, היא משגעת. זה מאמץ את הגוף ואת המיינד וזה מדהים! כל פעם שסיימתי את התור שלי כבר חיכיתי לעלות שוב, להרגיש את הגוף והמיינד מסתנכרנים בנשימות עמוקות. זה ממכר.
הייתי שם שעתיים בפעם הראשונה וכבר הצלחתי ללכת 4 צעדים. הרבה אנשים סביבי היו בשוק מהמהירות אבל הסברתי שזה מאוד דומה ליוגה, שאני עושה כבר שנתיים, ולכן יש לי יתרון. אבל זה היה משהו אחר. כל בוקר אחרי הזריחה, עליתי לבד, לפני שכולם הגיעו, עם המוסיקה שלי, והתאמנתי.
רק אני, המוסיקה שלי באוזניות, הולכת על חבל מעל נוף של עננים. זה מרגיש כמו לעוף. זה מחדד את המיינד ואת הנפש והגוף מתמלא באושר. השרירים יונקים אנרגיה מהנשימה וההרגשה שמיימית.
אחרי 4 ימים כבר הלכתי כמעט את כל החבל על רצועה דקה יותר.