ביירון ביי, הו ביירון ביי. כמה שמעתי על ביירון ביי.
זה טוב, זה לא טוב, זה היה טוב ועכשיו כבר לא טוב.
בואו אני אחווה את דעתי על ביירון ביי.
ביירון ביי היא עיירה יפיפיה, עוד נכס של אוסטרליה שנהרס למטרת כסף ותיירות.
החופים מפוצצים בגולשים גם אם אין גלים. המקומיים חיים בסרט. הרחובות עמוסי תיירים וצעירים שהגיעו לביירון ביי כדי לעוף על הטיול שלהם, ולי נותר להגיד, ביירון ביי זה מקום נחמד, אבל זה ממש לא העיירה ההיפית מהסיקסטיז או מהניינטיז.
יש קפה טוב ואוכל טוב, יש כוסיות, ויש הוסטלים. אני קצת פחות בעניין של טיול הוסטלים אז זה קצת פחות הסטייל שלי. מצטערת.
קצת פחות מתלהבת ממסיבות ״בוא נשתכר עד הבוקר ונזדיין״ עם עקבים ותכשיטים מזויפים ומחליק בשיער...
אבל בכל זאת שמענו על אחד ההוסטלים שהוא חוויה, שחייבים לחנות שם את הואן (כי בביירון קשה למצוא מקום בחינם ושם זה גם נחמד וגם לא יקר).
אז הגענו לארטס פאקטורי. שאני חייבת לציין, זה מקום דיי מגניב, בשביל יומיים שלושה, ובשביל פעם ראשונה שלא ידעתי בכלל מה זה הוסטל ושכולם בנויים אותו הדבר ועל אותו העקרון.
יש שם באופן עקרוני הכל, אין שום צורך לצאת. יש קפה טוב ואוכל כל היום (גם אחרי שסוגרים את כל בתי הקפה בשעה 17:00, בכל רחבי אוסטרליה, שזאת מדינה ממש מתקדמת...) יש בריכה, מטבח ענק, מסעדה, משרד תיירות, ואפילו בית קולנוע... יש גם אגדה שיש איזור של אוהלים בהם התרמילאים שאין להם כסף לשלם עושים קמפינג ועובדים מספר שעות ביום בהוסטל.
פגשנו שם כמה אנשים משונים, מעין אנשים שחושבים שהם היפים, שיש להם מעין רעיון כזה מה זה להיות סוג של היפי סוג של היפסטר, והם סוג של מכריזים על עצמם כמלכות הכיתה. ברצינות. הם אמרו לנו ״הוווו עכשיו אנחנו ניתן לכם לשבת איתנו״
וכל מה שעבר לי בראש זה: ״וואט דה פאק נשמה, תודה אבל לא תודה, באיזה סרט אתה חיי?! אני ממש לא רוצה לשבת עם מישהו כמוך אחרי שאתה אומר משהו שכזה.״
נסענו קצת בביירון, עשינו סשן למרות שהסוואל לא היה מדהים והייתה המון רוח והמון אנשים. הסתובבנו קצת ברחובות בהינו באוסטרלים עושים סלאק ליין ושתינו קפה.
לשון הייתה יום הולדת, הייתה לי הרגשה שהוא בחיים לא יספר לי שיש לו יום הולדת כי הוא בן אדם כזה, דיי מופנם. ואיכשהו גם הייתה לי הרגשה שתהיה לו יום הולדת בדיוק בזמן שאנחנו מטיילים יחד. אבל שכחתי לבדוק את התאריך יום הולדת שלו. במקרה הוא פלט משהו שיש לו יום הולדת ואני מיד אמרתי שחייבים לעשות משהו ולחגוג. הוא לא היה בעניין, ואני לא ממש מסוג הבחורות שיכריחו אותו, ניסיתי כמה פעמים לשכנע אותו וכבר עלו לי רעיונות בראש איך להפתיע אותו. אבל כבר הבנתי עם מי יש לי עסק, ועדיף לתת לו את הספייס שלו, להזמין אותו לבירה, ופשוט להבטיח שהיום לא נתווכח על כלום.
No comments:
Post a Comment