טיסת מלזיה איירווייז נוחתת על אדמת החופשיים - אוסטרליה.
אני נפרדת מהטייס והדיילת ואומרת להם תודה רבה ויוצאת לשרוול שמחבר את המטוס והטרמינל.
״אוי. המקומיים לבנים!״ חשבתי לעצמי כשראיתי את אנשי האבטחה של המטוס עומדים מבעד לדלת המטוס עם חליפות ניאון כתומות.
״אם שמתי לב לדבר כזה סימן שבאמת הייתי חצי שנה במזרח...״ אמרתי לעצמי תכף ומיד.
יש לי קטע כזה שתמיד כשצריך למלא טפסים במטוס לקראת אימיגריישן אני כותבת שהמקצוע שלי הוא ריפורטר. למה? כי יש לי בלוג בו אני כותבת על מקומות בעולם וממליצה לאנשים בין השאר על מקומות שווים.
ובעיקר למה?!, כי אין שום סיבה בעולם להגיד להם שאני נוודת שאולי פתאום תחליט להשאר להם במדינה ולהתנחל.
יותר מזה, באוסטרליה כל מה שיוצא ונכנס מעניין אותם, החל באנשים וכלה באגוזים...
הגעתי לאימיגריישן והפקיד הפנה אותו לממונה עליו, האחראי.
״אז שמעתי שאת ריפורטר..״ אמר בחיוך הממונה האוסטרלי הבלונדיני ״מה את עושה?״
״אני מטיילת מסביב לעולם וכותבת על המקומות בהם אני מטיילת, יש לי בלוג בו אני כותבת את הרפתקאותיי בעברית וממליצה לאנשים באנגלית עם מפות ועיצובים גרפיים...״
״אני מבין, ומה את מתכוונת לעשות באוסטרליה?״ אמר
״אני מתכוונת להיות במלבורן אצל חבר במשך שבוע ומשם לשכור ואן לצאת לרואוד טריפ ממלבורן עד לאיזור ביירון בערך..״
״אני מבין, אין בעיה, תהני משהותך באוסטרליה!״
״תודה רבה״ השבתי בחיוך.
לא התרגשתי.
ידעתי כבר איך אני מגיעה לדירה של בן, חבר טוב שהכרתי מהארץ.
עליתי על הרכבת למרכז העיר והחלטתי לעשות עצירה קלה לקפה לפני שאני ממשיכה לתחנת טורנבורי בצפון מלבורן.
הזמנתי לעצמי קפה ולחם בדוכן מקסים של קפה ודברים שווים
״10 דולר בבקשה.״
מה לעזאזל מהההההההה לעזאזל מהההההההההההההההההההההההההה
על כוס קפה גדול ושתי פרוסות לחם 35 ש״ח???????????
אוי לי. מה עשיתי לעצמי ולכיס שלי שהגעתי לכאן.
אכלתי בהנאה את הקפה והלחם שעלה כמו זהב והמשכתי לטורנבורי.
על פי ההנחיות של בן הגעתי לבית, מולי החברה שלו פתחה לי את הדלת ושקענו לשיחה ארוכה. היא מקסימה. ידעתי שבן עדיין היה בעבודה ויגיע מאוחר יותר, אז אנחנו בינתיים הלכנו לקנות קצת מצרכים כדי להכין ארוחת ערב ביחד כשהוא חוזר.
No comments:
Post a Comment