יום ראשון הגיע והחלטתי להפתיע את בן מולי והשותפה המהממת שלהם ליסה ולהכין ארוחת בוקר חגיגית לכולם, בשקט בשקט התעוררתי לפני כולם והלכתי להביא מצרכים שווים.
הבאתי לחם טרי וחם, הכנתי סלט ישראלי קצוץ ענקי לכולם וביצים.
הבאתי לחם טרי וחם, הכנתי סלט ישראלי קצוץ ענקי לכולם וביצים.
כשאני מתארחת אצל מישהו בבית בצד השני של העולם, חשוב לי שירגיש נעים שאני שם. חשוב לי לעשות קניות, כלים, לבשל, לתת מכל דבר שיש לי. מהלב. והכי חשוב להשאיר מתנה קטנה ופתק לפני שאני עוזבת.
בצהריים בן מולי ואני יצאנו לטיול קצר בפארק שיש בו גם חיות, ואכלנו ארוחת צהריים במקום מדהים שנקרא ״לנטילז אז אניטינג״ המסעדה הזאת היא בעצם מסעדת בופה המגישה ארוחות בוקר צהריים וערב, אוכל בריא וטעים, בלי חיוב...
״מה זאת אומרת?!??? זה חינם??? בלי כסף???!!??״ יגיד כל ישראלי טוב,
כן.
זה חינם.
בלי כסף.
אבל המטרה היא לתת לאנשים שאין להם, וככה אנשים כמונו, שיש לנו, מפקידים בקופה כל סכום שנראה להם.
זה חינם.
בלי כסף.
אבל המטרה היא לתת לאנשים שאין להם, וככה אנשים כמונו, שיש לנו, מפקידים בקופה כל סכום שנראה להם.
בתכלס, בישראל אין סיכוי שהמסעדה הזו תשרוד, למה?
כי ניסינו קיבוצים וזה לא הלך.. כי בישראל אף אחד לא פראייר.
לא שאני אומרת שבאוסטרליה הם כן פראיירים, תהיו בטוחים שיש קהילה של היפים שקצת יושבת על הבופה שם בקבוע, ולא ממש משאירים כסף. (במקרה הטוב הם יתנדבו בשביל הארוחה שלהם...או ינגנו בפסנתר)
אבל הרב הגדול ישאיר ביד רחבה.
אחר כך הסתובבנו בפארק וראינו חיות משונות ביותר שנראות בעצם כמו ערבוב בין באפלו פרה וביזון.. כיף שאפשר פתאום בתוך העיר להרגיש קצת בכפר.
אחר כך הסתובבנו בפארק וראינו חיות משונות ביותר שנראות בעצם כמו ערבוב בין באפלו פרה וביזון.. כיף שאפשר פתאום בתוך העיר להרגיש קצת בכפר.
חזרנו הביתה והתכרבלנו בקנקן צ׳אי גדול.
No comments:
Post a Comment