חיפשתי בית קפה מגניב במיוחד באיזור פיצרוי-קוליגנסווד במלבורן, ישבתי בפארק ועשיתי קטנה מתחת לקרן שמש בודדה שהועילה בטובה לצאת רגע החוצה בין הטיפות
בדקתי באפליקציית חולי הקפה שיש לי ומצאתי איזה משהו שנראה לי עונה על הקטגוריה לעיל.
התחלתי ללכת לכיוון המקום ונכנסתי לרחוב הולנדי מתוק ויפייה.
התחלתי ללכת וצללתי לעולם של התבוננות.
שמעתי את הילדה שאומרת לאמא שלה ״הנה המכונית של אבאאאאאאאאא״ ומושכת את הקול שלה כאילו כמשהו שכולנו עושים בתור ילדים, ואז כשאנחנו מתחילים להתנהג בבגרות, קול זה נראה לנו מוזר.
איך שהאבא ועוד בחור צעיר עובדים בגינה והאם מברכת את שניהם לשלום כמו סצנה שיצאה מסרט נדוש אמריקאי.
הבטתי במפה כדי לוודא שלא צללתי עמוק מידי ופספסתי את הפנייה.
וכשהרמתי את הראש מצאתי כניסה לסמטה עם חצר משונה ושולחנות.
עם וואן כסוף וגרפיטי.
בסוף השביל הייתה חצר פנימית מקורה.
נכנסתי לקפה המתוק אך משונה הזה והזמנתי פלאט ווייט גדול ולחם מולטי-גריין. עד שקיבלתי את האוכל, הבחנתי במשפחה שהגיעה לארוחה משפחתית. שהאם משחקת פינג פונג עם הבן שלה. גם הוא בשלב שלפני העידון, מדבר בווליום קצת גדול מידי משהאוזן אמורה לקבל. איך שהוא חובט עם המחבט והמכות שלו נוטות לאלכסון כאילו עדיין לא למד לשלוט במאה אחוזים בגידים הקטנטנים שבכף היד.
איך מצטרף אליהם למשחק בחור שנראה כאילו הוא החבר החדש של אמא. איך שהוא מנסה להתחבב על הילד.
איך שבת הזקונים של המשפחה מנסה להכנס למשחק. איך שהילד נותן לה את הכדור בנימוס מרתק. איך שהיא מקבלת מכה במצח מהקצה של השולחן. איך שלוקח לה 1.75 דקות לקלוט שהיא קיבלה מכה וכואב לה. איך שהיא רצה לאמא לפני שפורצת בבכי כדי שאף אחד לא יראה, אבל שניה אחרי צורחת כאילו אין מחר.
איך המלצרית מדברת בנימוס קצת פלצני, מחייכת ומזיזה את הראש חצי דרך באלכסון כדי לעשות פרצוף חמוד. איך היא מתכופפת ללטף את הכלב ואחר כך לא שוטפת ידיים. איך המלצר, שבטוח היה דיי חנון בבית הספר, מסתובב כדי לוודא שכולם מרוצים.
איך שתי חברות קבעו לקפה ואחת באה עם התינוק. איך החברה מתכופפת להגיד כמה שהוא מתוק.
איך בחורה אסייתית מקבלת את המנה שלה ומצביעה ״זה שלי!״ וממהרת לחטוף את הצלחת מהמלצרית.
איך הבחורה הקבועה מחכה לפגישה. ואיזה חיבוקים כשהם כבר הגיעו.
ואני...לוגמת את הקפה שלי, לוגמת מהמים לסירוגין. אוכלת את הלחם.
ושותקת.
מתבוננת.
No comments:
Post a Comment