הזמנות כפולות ומותרות בצ׳אנגו

תומס נסע באופנוע שלו עם התיק ובגלל זה לא הייתה לי אפשרות לנסוע איתו על האופנוע, אז לקחתי מונית להוסטל גולשים שסגרנו לנו בצ׳אנגו.

כשהגעתי לשם הבחור בקבלה אמר שהוא ממש מצטער אבל שהוא שם את אותו החדר גם באתר בוקינג וגם באתר אגודה וכשמישהו הזמין את החדר באגודה הוא התכוון לסגור את ההצעה בבוקינג, אך לתדהמתו, באותה הדקה בה הוא פתח את אתר בוקינג, הוא קיבל הזמנה לאותו החדר בדיוק, מאיתנו.

אז בצער רב הוא שלח אותנו למלון פאר על הים. אמרתי לו שזה מאוד נחמד מצידו והכל אבל שזה הרבה מעבר לתקציב שלנו לשלם 600,000 רופיה על חדר ושננסה למצוא מקום אחר פנוי, במחיר קצת יותר ידידותי. בזמן שתומס התעכב בגשם, הבחור הבלינזי ואני ניסינו למצוא כל מקום אחר לשים את הראש בצ׳אנגו, ואין.

הוא הצליח להוריד את המחיר בשבילנו ל500,000 ואמר שהוא יספוג את ה100,000 הנוספים.

למזלינו, שנינו לא ממש ממש קצרים בתקציב ויכולנו להרשות לעצמנו להתפנק. הבחור הבלינזי העמיס אותי עם התיק שלי על האופנוע שלו (כי אין דבר בעולם שימנע מבלינזי אמיתי להעמיס כל דבר שירצה על אופנוע אחד), לא לפני שכמה גולשים חתיכים בהוסטל הציעו לי לחלוק איתם את המיטה אחרי ששמעו על התקרית המצערת...

הגעתי לחדר ונדהמתי. הנוף היה מדהים. לא היה שום צורך לזוז מהחדר הזה. מהמיטה אפשר לצפות בגולשים של צ׳אנגו מתאבדים על הריף החשוף.

מצאנו לעצמינו מקום ליום שלמחרת ונחנו.

למחרת בבוקר שוב אני לקחתי מונית ותומס הגיע עם האופנוע. ושוב. הייתה הזמנה כפולה במקום אליו הגענו. למזלינו, למשפחה שלהם יש הום סטיי במרחק 200 מטר, גם הבלינזי הזה העמיס אותי על האופנוע שלו עם התיק והכל והביא אותי לאגונג הום סטיי. מבנה מדהים וחדש, עם שתי קומות, החדר שלנו בקומה השניה שמשקיפה על נוף שדות אורז פנורמי מדהים. חדר חדש, מיטה גדולה ונוחה, מקלחת חמה, מזגן. ארון. הכל יש.

הלכנו לבדוק את הווארונג הקרוב. גאני, הבעלים קיבל אותנו בברכה. התפריט היה מדהים. אוכל אורגני ובריא, המנות מורכבות בדקדוק ומחשבה והמחיר מצחיק.

כל כך התבאסתי שלא הייתי רעבה. אבל הזמנתי סמודי. הוא היה כל כך טעים שבשלוק האחרון עשיתי קול כזה גס רוח, וגאני המקסים חייך ואמר ״שמעתי את זה...״

זאת הייתה תחילתה של ידידות מופלאה והרבה ארוחות ערב.

גאני הוא אינדונזי, הוא גם מטייל. הוא טייל בהמון מקומות בעולם ועכשיו הוא מנסה לבסס עצמו במקום אחד. הוא עיצב את מבנה העץ המדהים, גידל גן עם צמחי מרפא מיוחדים ומכין את האוכל בעצמו ובקפידה. הוא יקשיב לכל רצון או בקשה מיוחדת ויכין לכם את המנה המושלמת.

בשבילי זה היה גן עדן. אני. עם כל הבעיות שלי באוכל...

גאני הבין מה בדיוק הבעיות שלי והגענו לרמה שאמרתי לו ״תפתיע אותי״!

תומס ואני בדקנו את צ׳אנגו ואת בתי הקפה המקסימים שלה. גלשנו. שנינו מתחילים עם גלשנים ענקיים. יצאנו בערב לאכול בסמינייאק, 20 דקות מצ׳אנגו. חוף קצת יותר תיירותי וקצת יותר פאנסי. מצאתי שם חנות של אינסייט, מותג גלישה אוסטרלי שיש לי אליו חולשה קשה מאוד, ולא יכולתי לעמוד בפיתוי. קניתי לעצמי בגד ים שלם חדש.

וגם ארנק ברוקסי...

יש השלכות כשמסתובבים עם צרפתים.... פתאום חושי האופנה מתחדדים והצד המפונפן יוצא קצת החוצה.