שקיעה מטורפת משגעת את העיניים שלי אחרי סשן ראשון עם גלשן קשה 7.6
האדרנלין שלי בשמיים.
הסרוטונין שוטף לי את התאים במוח ואני שותה קפה מול הנוף הפנורמי שבמרפסת שלנו ושומעת ״איזה אחלה עולם״ של גידי גוב ומאור כהן...
וגם קצת פורטיסהד...
באמת איזה אחלה עולם, חשבתי לעצמי.
ההום סטיי מתרוקן,
מארק ואמה עוזבים את ההום סטיי. לאו הברזילאי והחברים הגרמניים גם כבר עזבו. דימיטרי נפצע בתאונה עם האופנוע ולא יכול לגלוש וגם מחליט לעזוב לכמה זמן עד שיחלים.
רק רודי עוד שם...
אני גולשת שוב עם גלשן קשה 7.6, מתמודדת עם ים קשוח יותר מאתמול, ושפל ששולח אותי להשתפשף בריף.
רואה את הילדים הקטנים המגניבים שגולשים מלידה. מקנאה קצת וחולמת איך הילדים שלי יגדלו בין הגלים.
יום למחרת עשיתי סידורים למעבר ללומבוק,
לקחתי מונית-אופנוע (כן, באינדונזיה יש דבר כזה!) לכל היום.
התחלתי בשדה התעופה כדי לשלם לליאון אייר, חברת הצ׳ארטר שתקח אותי ללומבוק (אי אחר באינדונזיה).
משם עברתי במשרד ההגירה כדי לאסוף את הויזה שהוארכה והפספורט שלי, ונסעתי לראות את הגולשים המנוסים נכנסים לתופת של 10 פיט באולווואטו ובלאנגן.
שתיתי קפה בסינגל פין, אולווואטו, בית-קפה-מסעדה-בר-חנות-עם-בגדי-גלישה-שבא-למות, צופה בגלים העצומים ובגולשים שיש להם אומץ מעורר הערצה.
המשכתי לבלאנגן. החוף הכל כך שלו הזה. הסתובבתי על החוף וצפיתי בגולשים. כנכנסתי לשטוף את עצמי במים, האוקיינוס גנב לי את הטבעת לרגל שהכנתי באובוד.
זה דיי ביאס אותי, אבל ידעתי שלפני שאטוס לאוסטרליה אעבור באובוד אצל וואיאן, הבחור אצלו הכנתי את הטבע ואכין חדשה.
היו לי כמה שעות של לבד וזה היה מדהים.
הרגשתי שמיציתי את צ׳אנגו. שאני חייבת לצאת להרפתקה. שאני מוכנה להרפתקה. שאני צריכה לצאת מאיזור הנוחות המטריף הזה שזמין בצ׳אנגו...
עוזבת את אגונג הום סטיי. עוזבת את צ׳אנגו. עוזבת את באלי. עוזבת את הציביליזציה לטובת גלישה במקומות בתוליים ומרוחקים.
No comments:
Post a Comment