בכל בוקר איבו הגישה לי פירות ותה ויצאתי למשרד. אולד מאן׳ז באטו בולונג.
אם כל זה נשמע קצת מוזר, אני אפרט.
איבו, זאת ה׳מאמא׳ של ההום סטיי בו התאכסנתי בצ׳אנגו..
הספוט של המתחילים בצ׳אנגו נקרא אולד מאן׳ז, וכן גם הבית קפה-מסעדה, בחוף ששמו באטו בולונג.
אז בכל בוקר הייתי מתייצבת לקפוצ׳ינו קר על החוף להשקיף על הגלים. ובזמן שאני מחכה שהגאות תעלה, אני יושבת ועובדת או כותבת בבית הקפה,
ברגע שיש גלים, אני קופצת למים, ושוב לקפה לעבוד ולכתוב.
וכשרודי מתעורר... לסשן שקיעה... עושים שטויות במים.
כך התנהלו החיים בצ׳אנגו, בשאר הזמן ביליתי עם חברים מההום סטיי, חברים שהכרתי בחוף, וגם קצת עם עצמי.
גלשתי כל יום במשך 10 ימים בים סוער ותנאים דיי קשוחים למתחילים אז כשהסוואל ירד קצת יכולתי להבחין בשיפור.
אכלתי הרבה דגים ופירות ים כדי להעשיר את הגוף האנמי שלי קצת בברזל, כי עד כה לא ממש הייתה לי אפשרות או מספיק מקומות שיכולתי לסמוך עליהם. אבל בצ׳אנגו הכל כל כך נוח.
יש המון משפחות מערביות שפשוט העתיקו את החיים שלהם לשם.
מזרח פוגש מערב.
שדות אורז ובתי קפה בוהמיינים.
אוכל טוב. קפה טוב. אוויר טוב.
יש סצנה מדהימה של אמנים, צלמים, דוגמנים,
כולם יפים. כולם גולשים. כולם מאושרים.
No comments:
Post a Comment