ענבר שונאת מזגן.
אבל בהום סטיי בצ׳אנגו יש רק מזגן, אין מאוורר ויש יתושים.
אז לשים את המזגן על 25 מעלות, חלש, נראה לי הגיוני.
בכל זאת בכל בוקר קמתי על הלימפות פועמת ודחפתי איזו טיפת סינרג׳י, (שמן צמחים מלא בכל טוב שאותו נתן לי המטפל שלי בדיקור סיני לפני שנסעתי לטייל, בתוספת חיוך ענק מלא בפרגון.. אותן טיפות שמאוחר יותר, במהלך הטיול שלי, קיבלו את התואר ״טיפות הקסם״, אותם הצעתי לכל חבר חולה בעת צרה...)
אחרי כמה ימים הוא הכניע אותי.
המזגן.
לעת ערב הצטננתי נורא.
ניסיתי לקחת סינרג׳י פרופוליס וכמה ויטמין סי שאני יכולה.
דחפתי 2 ג׳וסים עם פפאיה אננס והמון ג׳ינג׳ר והתפללתי לקום בבוקר בריאה.
קמתי בבוקר מוכנה לגלוש, אבל לצננת היו תכניות אחרות בשבילי.
״ניצחנו אותך״ אמרו לי הסינוסים.
אמרו לי, ואמרתי להם שאין מצב.
הייתי במיטה בערך 24 שעות. יצאתי מקסימום לקנות לי לחם קינמון וגינגר באוקה בייקרי, המאפייה הקרובה, כדי להזיע וגם כדי לאכול משהו (גם על פי הרפואה הסינית..)
בערב הרגשתי הרבה יותר טוב אבל עדיין חלשה.
דימיטרי, החבר הלטבי-רוסי מההום סטיי הציע שנלך לאכול סושי ולא יכולתי לסרב.
אכלתי סושי וסשימי עם הרבה בצל ושום (והתנצלתי מראש שאני עלולה לאכול את כל הבצל והשום כי אני חולה...)
משם החלטנו לקפוץ לאיזו מסיבת גולשים, ממסיבות יום ראשון בדאוס, לראות מה העניינים, ״אבל בטח תוך 5 דקות אני אעשה אחורה פנה״ חשבתי...
אז חשבתי...
להקת ג׳אז צ׳יליאנית-אינדונזית-עם-נגיעות-אלקטרוניקה-והרמוניקה גרמו לי להזיע את המחלה מריקודים במקום להזיע במיטה מתחת לשמיכה.
קמתי בבוקר והחלטתי שאין מצב שאני לא גולשת. ירדתי לחוף, ביקשתי בפעם הראשונה גלשן 7.6 הארד בורד ויצאתי לגלים. איך שהגיע הגל הראשון תפסתי אותו. הייתי בטירוף. שעה של אושר וגלים וכיף ויצאתי בריאה מהמים. אין זכר לסינוסים, אין זכר לבלוטות.
כך ניצחתי את הצננת הראשונה מאז ה1 לינואר 2014.
No comments:
Post a Comment