גוקרנה גוקרנה

מאוד נמנעתי ליסוע לגוקרנה, "העיר" בסביבת אום ביץ לא יודעת למה היה לי מקסים לא לעזוב את החוף. מקסימום גיחות קטנות לקודלי, או פרדייס, או האף-מון, ליום או אפילו לאיזה לילה. אבל לעיר עצמה לא ממש היה לי כח והעדפתי לדחות את הקץ. יום לפני שאני ונועה עזבנו למייסור הייתי חייבת לעשות סידורים בעיר, להוציא כסף, למלא כסף בסים ההודי שלי, לקנות ערסל... הדברים הרגילים...

שמעתי מחבר שיש מורה לגלישה בחוף בגוקרנה, אז על הדרך, החלטתי לתת לזה צ'אנס ולעשות את שיעור הגלישה הראשון שלי בגוקרנה. בתכלס, לא הייתי ממש בטוחה שאלך על זה, אז קמתי מוקדם, שתיתי קפה עם ההיפיים שלא הלכו לישון יומיים בגלל חגיגות הכריסטמס, ולקחתי ריקשה לעיר.

הלכתי לפי ההוראות מהחבר למצוא את המורה לגלישה. כשמצאתי אותו הוא הכין כמה ילדים לצאת לשיעור ושאל אם אני רוצה עכשיו לעשות שיעור. לקחתי לי 5 דקות להתלבט כי בכל זאת, מדובר ב1500 רופי לשעתיים שיעור פרטי. תהיתי אם בא לי בכלל להוציא את הסכום הזה ואם יש בי מספיק אנרגיות להכנס למים לשעתיים שיעור. תוך שניה עניתי לו שכן, כי בעצם, למה לא. אני חולמת לגלוש מאז שאני זוכרת את עצמי, והרי אחת מהמטרות הברורות של הטיול שלי הוא ללמוד לגלוש. תוך 5 דקות אני מתרגלת עמידה על גלשן על החוף ועוד 5 דקות נוספות אני כבר במים, עם גלשן, מחכה לתפוס גל. כשהגל הגיע הייתי צריכה לחתור וכשהמורה צועק לי לעמוד אני צריכה לעמוד כמו שתרגלתי לפני על החול. הקטע בחוף בגוקרנה הוא שהגלים מתנפצים ממש קרוב לחוף, זאת אומרת שגם אם לא תפסתי את הגל, אני חייבת לרדת מהגלשן כשמגיעים לאיזור רדוד.

הייתי שעתיים במים ואין להסביר כמה שזה קשה ומתיש. החבר שהמליץ לי על המורה אמר לי שכשאתה מצליח לתפוס את הגל, זאת ההרגשה הכי מדהימה שהוא אי פעם חווה, יותר מהכל. גאד-דאמנ כמה שהוא צדק. כשסוף סוף תפסתי גל, וראיתי את הרגליים שלי עומדות מעל הגלשן, ומתחתיו גל... וואו. כמויות של אדרנלין מציפות את המוח שלי ומעיפות לי את הלב מהגוף ובחזרה, והרגשה של סיפוק עוטפת אותי.

אחרי שביליתי את כל הבוקר בחברת גולשים, הלכת להוציא כסף כדי לשלם לסאנדיפ, המורה המקסים שלי, על השיעור. החוף בגוקרנה מתחיל להיות מעניין רק ממש רחוק מהמרקט, אז כדי להוציא כסף הייתי צריכה ללכת דרך השבילים הירוקים של העיירה. נתתי לעצמי ללכת בידיעה כללית מה הכיוון, אבל סוג של ללכת לאיבוד בתוך הנוף הטרופי ובין בתי קש קטנטנים של הודיים מקומיים. מקסים.

אחרי שטיפלתי בכל המשימות במרקט פגשתי שני בחורים מהחוף והחלטנו שנחזור יחד בריקשה אחרי שנאכל משהו במסעדה צרפתית חדשה שנפתחה לפני שבוע לא רחוק מהמורה לגלישה, עליה שמעתי מאיזו היפית צרפתייה. הבגט היה נהדר והקפה -תענוג צרוף. אחת הבעלים הוא בחור צרפתי בשם כריסטוף והוא ממונה על האוכל. המקום מעוצב ע"י השותף הישראלי שלו ונותן הרגשה של סיני בריביירה הצרפתית. אחד הבנים ביקש מכריסטוף שיפתיע אותו ויעשה לו משהו טעים וכריסטוף ישר נכנס למטבח ותקתק מנה משובחת.

כדי למצוא את סאנדיפ, מורה הגלישה, לכו מהמפגש של המרקט עם החוף ימינה, עד שנראה כאילו כבר אין כלום בחוף, והוא נהיה נקי. שם תראו פתאום כמה מסעדות.. מעל אחת המסעדות יש דגל כתום, שם כבר בטח תראו חבורה של גולשים...
אם לא, אלו הפרטים.

COCOPELLI Surf School

Gokarna main beach - India

www.cocopelli.org

www.facebook.com/cocopellisurfschool

Sandeep Samuel - Owner&Surf instructor

ואם תמשיכו עוד בערך 5 מסעדות תמצאו את המסעדה של כריסטוף.