אום ביץ הוא החוף המתוייר השני מתוך חמשת החופים העיקריים של גוקרנה, קרנטקה. החוף, בצורת הסמל אום. הבעיה העיקרית בו הוא כמות בלתי מוסברת של ישראלים. קודלי לדוגמא, גדול ומתוייר בהרבה אבל עשיר בתיירים אירופאים אמריקאים ואוסטרלים היפיים, אז הדילמה היא אם להגיע לאום ביץ, לשמוע עברית בכל מקום, ולזכות בחוף יפייפה וקסום. אני זכיתי לראות את המפרץ היפה הזה מתרוקן מישראלים.
קריסמס בפתח ועונת המסיבות בגואה בשיאה. טיפין טיפין הם עוזבים את הגסטהאוסים והחוף מתמלא בתיירים זרים עם ראסטות וקעקועים.
פתחתי את הבוקר עם תרגול יוגה ו3 נשימות אום, אכלתי ארוחת בוקר ולא שמעתי עברית. זה היה מדהים. ישבתי במרפסת שלי, כתבתי וראיתי איך חדר אחרי חדר כל הישראלים אורזים את התיקים ויוצאים. מזמינים עוד שייק פירות לחדר ועושים מקלחת אחרונה. השכנים ממול משמיעים שבק ס' ואני יודעת שזאת הפעם האחרונה שאשמע שירים בעברית בקולי קולות, ושאבקש את הנר מהשולחן ליד בעברית כשיש הפסקת חשמל במסעדה.
אני אוהבת את הישראלים, שלא יהיו טעויות, גם הרבה מהם חברים טובים שלי והכי כיף איתם. אבל בכל זאת, אני חושבת שהגיע הזמן לשמוע שפות אחרות. אני עדיין לא ממש מרגישה בחו"ל. בהודו. אני ונועה, הבחורה שהכרתי בפרדייס החלטנו שנמשיך מחוץ ל"שביל החומוס" שמסתבר שיש מונח כזה שמתאר את אותם המקומות שבהם כל הישראלים נוסעים ומבקרים. בשביל נועה זאת פעם שלישית בהודו ככה שהיא ממש מחפשת הרפתקה וזה מתאים לי בול. אמנם המהלך הכי חכם הוא להמשיך מכאן להמפי (ע"פ השביל), אבל נועה הייתה שם כבר ולי לא ממש נורא לפסוח עליו לטובת משהו חדש ומרענן. וגם, אני באמת חושבת שאם אפספס איזה מקום בהודו אז זה לא יהיה נורא בכלל. לא רוצה לרוץ מהר. אני רוצה לטייל באיזי ולעזוב כשאני מוכנה להמשיך. ואם הפעם לא אגיע להמפי, אז יש לי את כל החיים לחזור.
באווירת כריסטמס היפית לחלוטין, ההיפיים על החוף החליטו להכין סנטה הודי ולשרוף אותו בערב. כל היום היו הכנות לבניית סנטה, ואפילו קיבלתי מתנה משק המתנות של סנטה!
חיכינו עד הערב ושרפנו אותו. סוג של ברנינגמן פוגש את וודסטוק בהודו. היה מגניב לגמרי.
כשקמתי בבוקר עוד מצאתי את החברים ההיפיים מסטולים לגמרי על החוף.
ישבתי איתם קצת ונסעתי לעיר.
קריסמס בפתח ועונת המסיבות בגואה בשיאה. טיפין טיפין הם עוזבים את הגסטהאוסים והחוף מתמלא בתיירים זרים עם ראסטות וקעקועים.
פתחתי את הבוקר עם תרגול יוגה ו3 נשימות אום, אכלתי ארוחת בוקר ולא שמעתי עברית. זה היה מדהים. ישבתי במרפסת שלי, כתבתי וראיתי איך חדר אחרי חדר כל הישראלים אורזים את התיקים ויוצאים. מזמינים עוד שייק פירות לחדר ועושים מקלחת אחרונה. השכנים ממול משמיעים שבק ס' ואני יודעת שזאת הפעם האחרונה שאשמע שירים בעברית בקולי קולות, ושאבקש את הנר מהשולחן ליד בעברית כשיש הפסקת חשמל במסעדה.
אני אוהבת את הישראלים, שלא יהיו טעויות, גם הרבה מהם חברים טובים שלי והכי כיף איתם. אבל בכל זאת, אני חושבת שהגיע הזמן לשמוע שפות אחרות. אני עדיין לא ממש מרגישה בחו"ל. בהודו. אני ונועה, הבחורה שהכרתי בפרדייס החלטנו שנמשיך מחוץ ל"שביל החומוס" שמסתבר שיש מונח כזה שמתאר את אותם המקומות שבהם כל הישראלים נוסעים ומבקרים. בשביל נועה זאת פעם שלישית בהודו ככה שהיא ממש מחפשת הרפתקה וזה מתאים לי בול. אמנם המהלך הכי חכם הוא להמשיך מכאן להמפי (ע"פ השביל), אבל נועה הייתה שם כבר ולי לא ממש נורא לפסוח עליו לטובת משהו חדש ומרענן. וגם, אני באמת חושבת שאם אפספס איזה מקום בהודו אז זה לא יהיה נורא בכלל. לא רוצה לרוץ מהר. אני רוצה לטייל באיזי ולעזוב כשאני מוכנה להמשיך. ואם הפעם לא אגיע להמפי, אז יש לי את כל החיים לחזור.
באווירת כריסטמס היפית לחלוטין, ההיפיים על החוף החליטו להכין סנטה הודי ולשרוף אותו בערב. כל היום היו הכנות לבניית סנטה, ואפילו קיבלתי מתנה משק המתנות של סנטה!
חיכינו עד הערב ושרפנו אותו. סוג של ברנינגמן פוגש את וודסטוק בהודו. היה מגניב לגמרי.
כשקמתי בבוקר עוד מצאתי את החברים ההיפיים מסטולים לגמרי על החוף.
ישבתי איתם קצת ונסעתי לעיר.
No comments:
Post a Comment