דלי לאמה ובודהה קטן

שמענו שהדלי לאמה מעביר שיעורים באיזה מקדש ליד מחנה פליטים טיבטי שעתיים נסיעה ממייסור. החלטנו ללכת לשם ביום ראשון כי הכל סגור בעיר. אז אחרי מבצע פשפשים (ראה פוסט קודם) יצאנו משכונת היוקרה, בה שכן המלון המקסים שלנו, בריקשה לכיוון התחנה המרכזית ומשם לקחנו אוטובוס של שעתיים ל"ביילהקופה" עיירה שלה צמוד מחנה הפליטים הטיבטי. כל בגדינו היו בכביסה ועיקר פריטי הלבוש שלנו היו בדים הודיים שקנינו בשוק, ויצאנו דיי מאוחר. כשהגענו למקדש ראינו המוני נזירים טיבטיים נוהים לכיוונינו והבנו שהכל נגמר. בצער רב חזרנו על צעדינו והחלטנו לנסות שוב יומיים מאוחר יותר (כי בכל זאת מוגזם לעשות את כל הדרך הזאת יום אחרי יום) ולצאת ממש מוקדם בבוקר (וכן, גם להתלבש בהתאם). הגענו למייסור בחושך והחלטנו ללכת לראות את הארמון, בכל יום ראשון בין 19:00 – 20:00 הארמון הענק והקסום של מייסור מואר כולו באורות מלכותיים. ראינו את הארמון מהאוטובוס וירדנו מהר. הרגשתי כאילו ממנזר טיבטי אדום נשלחתי דרך מעבורת חלל מלאה בהודים היישר אל תוך אגדה של דיסני. מוסיקה קלאסית בוקעת מתוך המבנים המוארים המקיפים גן ירוק וקסום.

כשחזרנו לשכונה שלנו לא מצאנו מקום לאכול. היה מאוחר והכל היה סגור כולל הקפה שבמלון שלנו. הכל חוץ מדבה אחת (דבה היא בעצם מסבאה הודית). אז הזמנתי, כרגיל, אורז עם יוגורט. כי אני מאוד בעייתית באוכל, וגם בכל זאת, הכי בטוח..

נועה ואני קמנו עם כאב בטן אדיר. כנראה מארוחת הערב, כי במנות של שתינו היה אורז. הכאב של נועה עבר אחרי בערך שעתיים ואצלי המצב רק הדרדר. החום התחיל לעלות ושכבתי במיטה יומיים. המזל שלי היה שהייתה לי מקלחת חמה, חדר מעולה ותנאים מושלמים לחלות בהם.

אחרי יומיים של שינה חזרתי לעצמי ונסענו שוב לביילה קופה לראות את הדלי לאמה. הפעם כבר ידענו את הפרוצדורה וישר הצטלמנו והלכנו לקבל כרטיסי מבקר. אני חייבת לציין! בכל הפעמים שצילמו אותי לתמונות פספורט, אף צלם מדופלם לא הצליח להוציא לי תמונה פספורט כל כך יפה כמו הנזיר הטיבטי השמנמן שהחזיק מצלמת ניקון ענקית. קנינו רדיו מוזר מאיזה טיבטי שדרכו אפשר לשמוע את התרגום לשיעור של הדלי. המתרגם פירש את דבריו של הדלי, שהסביר שכשעושים מדיטציה צריך להתרכז ולחשוב על בודהה קטן. אם קשה, הוא מוסיף, אפשר להתרכז בבודהה גדול. אבל עדיף להתרכז בבודהה קטן, כדי שהמיינד יהיה ממוקד יותר. זה היה מרגש לשמוע אותו מקריא מספריו, ואלפי נזירים טיבטיים יושבים ומאזינים בדממה וסקרנות מעוררת השראה. כשיצאנו משם קניתי לראשונה תכשיט. קניתי טבעת ושרשרת טיבטיים מדוכנים של פליטים. ביציאה מהמקדש היו דוכנים שהציעו עזרה רפואית לפליטים ובכל שעות ההפסקה חילקו אוכל ותה והשמיעו נגינות ותפילות טיבטיות.