עשינו קניות בחנות ענקית מלאה בשטויות שאם צריך אותם לדרך נדע רק בהמשך, העמסנו את הרכב ויצאנו לכיוון טורקי (לא, לא טורקיה מלון הכל כלול, טורקי העיירה בדרום מזרח אוסטרליה).
החברים שהכרתי באינדונזיה שלחו אותי לחברים שלהם שגרים ב״גרייט אושן רואוד״ בטורקי. שהם יוכלו לעזור לנו לקנות גלשנים וחליפות בזול.
היעד הראשון היה מאוחר בלילה. מצאנו מקום באמצע שום מקום להחנות את הואן, לבשל ארוחת ערב ולישון.
החושך היה מוחלט, המקום היחידי שמצאנו בו אור ומחסה מהרוח הקפואה היה בשירותים.
בישלנו פסטה וירקות בשירותים של הבנות והתחממנו מהאש של הגזייה הקטנטנה שלנו. שמנו מוזיקה מהואן כי גם ככה אין שום נפש חייה בסביבה ונרדמנו אחרי ששתינו צ׳אי.
בישלנו פסטה וירקות בשירותים של הבנות והתחממנו מהאש של הגזייה הקטנטנה שלנו. שמנו מוזיקה מהואן כי גם ככה אין שום נפש חייה בסביבה ונרדמנו אחרי ששתינו צ׳אי.
בבוקר עליתי על ההגה, לראשונה מזה 6 חודשים, ועוד בצד השני, אבל שון היה מדריך נהיגה בצבא והרגשתי בנוח להתחיל להנוג בחניון חולי, ריק מאדם, עם מישהו כמו שון.
תוך דקה וחצי תפסתי בטחון והבנתי את העסק.
״הנהג צריך תמיד להיות באמצע״ אמרה לי איזו אוסטרלית שהכרתי בבאלי בצ׳אנגו.
התחלתי לנסוע על הכביש המהיר של ה״גרייט אושן רואוד״ לכיוון הבית של קריסטי. ראיתי את הגלים וכל כך רציתי להכנס למים לגלוש.
כשהגענו לקריטסי המקסימה היא הכינה לנו קפה ושלחה אותנו למקום בו יהיה לנו זול לקנות גלשן משומש וחליפה באאוטלט של קוויקסילבר. בעלה, הוא בעל דרג גבוה בקוויקסילבר וגולש תותח בעצמו. שיחקתי קצת עם הילדה המלאכית שלה, והתרשמתי מהעיצוב ההורס של הבית שלה (שקריסטי אגב עיצבה בעצמה... לקריסטי יש חנות אינטרנטית לעיצוב הבית עם דברים שכל בעל טעם טוב וקצת כסף בארנק ירצה לקנות).
חווית קניית הגלשן לא הייתה כל כך נעימה, כי אני כבר ידעתי איזה גלשן אני רוצה לקנות והוא היה דיי קטן, והמוכר לא ממש האמין שמישהי שגלשה כל כך קצת בחייה צריכה גלשן כזה.
״תדפקי על לונגבורד מיליון שנה״ זה מה שהוא ניסה להגיד לי בעצם. לא מבין שיש לי חברים שנכנסנו למים בפעם הראשונה עם גלשן קצר.
מי שמוכן לעבוד קשה יכול להתרגל להכל!
השתכנעתי לקנות גלשן קצת יותר יקר ממה שרציתי, אבל הוא היה במידות ממש טובות והוא היה באמת שווה. די אייץ׳ די. 6 פיט. דיי מקצועי, אבל אני קונה גלשן לחיים, לא להיום ומחר, ועדיף פשוט לקרוע תתחת על גלשן כזה עד שאתרגל אליו, גם אם זה יקח מיליון שנה.
ההנחה היחידה שיכולתי לקבל עם השם של סיימון הייתה קטנה אבל היא הייתה הנחה, בכל זאת...
משם נסענו לאאוטלט של קוויקסילבר ורוקסי, שם המוכר היה הרבה יותר נחמד ועם השם של סיימון עשה לי הנחה הרבה יותר משמעותית על חליפה מגניבה נעימה וגמישה.
את הלילה עשינו אצל קריסטי בחצר, היא הכינה לנו ארוחת ערב ועשינו מקלחת חמה.
קירסטי עשתה לנו תדריך גרייט אושן רואוד ונתנה לנו מפה מפורטת מה הכי שווה כי אין לנו הרבה זמן.
..וכמובן גם איפה לישון בחינם.
קירסטי עשתה לנו תדריך גרייט אושן רואוד ונתנה לנו מפה מפורטת מה הכי שווה כי אין לנו הרבה זמן.
..וכמובן גם איפה לישון בחינם.
לחצנו על הגז יומיים ועצרנו בכל פעם כדי להתרשם מהנוף העוצמתי והמטורף.
החלטנו לישון בג׳והרה, חנינו את הואן הכתום בחושך בחניון, לא הינו מסוגלים לראות דבר בחושך של הלילה.
בבוקר התעוררנו למדשאות ירוקות ירוקות ורחבות ידיים, בין הרים ירוקים ופטריות צהובות.
בבוקר התעוררנו למדשאות ירוקות ירוקות ורחבות ידיים, בין הרים ירוקים ופטריות צהובות.
טיילנו במסלולים שצופים על נציבים סלעיים גדולים, שיוצאים מתוך האוקיינוס הגדול ונראים כאילו היו פעם חלק מהרכסים הענקיים עליהם אנחנו דורכים.
גם בדקנו את הגלים בבלז ביץ׳ (שם המים קרים הרבה יותר מהחליפה שקניתי).
אחרי סיבוב מרשים בגרייט אושן רואוד, חזרנו לקירסטי והחלטנו להמשיך לכיוון סידני.
שון התעקש שלוחצים עד סידני.
יאללה.
