כבר כשהתחלתי לגלוש בסרי לנקה חלמתי על חוף בתולי באינדונזיה לשבת בו תקופה ארוכה ולגלוש. דמיינתי איך אני שוכרת בית יפה, תולה סלאק ליין בחצר, קונה מצרכים מהשוק וגולשת כל יום כל היום. אפילו העלתי את המחשבה שאולי אתאהב עד אז באיזה גולש שווה ונחיה לנו באושר ועושר עד עצם היום הזה, או לפחות עד שתגמר הוויזה לאינדונזיה.
כשהייתי בסרי לנקה, במידיגמה, הכרתי כל מיני גולשות וגולשים מאיזור סקנדינביה, אם לאמר את האמת, לפני סרי לנקה מעולם לא פגשתי אותם, בשום מקום אחר בעולם.. הסקנדינבים מתים על אינדונזיה. והם כבר אז ניפצו לי את החלום על באלי. אמרו לי שבאלי ממזמן היא לא בתולית כמו שאני חושבת, ושאם בכלל אני רוצה למצוא חוף למתחילים אז שאני אלך לצ׳אנגו, אבל זה גם לא בדיוק מה שאני רוצה.
אחת מהם סיפרה שהיא גלשה עם מקומיים בלומבוק ושהיה לה מדהים, ושהכי חשוב, היא השתפרה פלאים מכל העניין.
כשהייתי בצ׳אנגו, הבנתי על מה הם דיברו. זה כיף, זה מגניב, זה נוח, אבל זה לא החוף הזה הבתולי. מארק ואמה, השכנים שלי מההום סטיי בצ׳אנגו כבר היו חודש בלומבוק וגלשו שם וסיפרו לי שיש שם חוף יפיפייה, עם חול לבן ומי טורקיז וגלים למתחילים. אין שם יותר מידי מקומות לישון, למעשה הם היו שם יום אחד סתם בשביל הכיף כי הם גולשים במקומות קצת יותר מפחידים, א הם בכלל לא התעניינו במקומות לינה, אבל אמרו שהחוף הזה יכול להיות מה שאני מחפשת.
התחלתי לעשות מחקר. מצאתי שיש בחוף הזה ריזורט אחד ענק ויוקרתי, ואיזשהו מקום לינה בודד במחיר סביר שאין ממש לדעת אם הוא עדיין שם ומה התעריף שלו כיום. נותרתי עם הוראות הגעה מאיזה פורום של הלונלי פלאנט בלבד.
אז אחרי התייעצות עם הרמן, החבר הספרדי שחיי באינדונזיה כבר כמה שנים, והיה מדריך צלילה בלומבוק שנתיים, החלטתי לקחת טיסה ללומבוק, ומשם הסעה להום סטיי אותו מארק ואמה נתנו לי שממוקם בקוטה לומבוק.
קוטה לומבוק, הוא קצה אחר לגמרי של הסקאלה מקוטה באלי.
קוטה באלי, כמו שכבר פירטתי כאן בבלוג, זה גן החיות, ככה הרמן קורא לו, ובצדק. זה בערך היוון של האוסטרלים...לא, לא האוסטרלים הגולשים החתיכים שביד אחת מחזיקים גלשן תוך רכיבה על סקייטבורד לכיוון הים, שהקצוות הפרועים והשרופים בצבע בלונד של שיערם מתנפנף ברוח... של האוסטרלים שאתם לא רוצים להכיר. של תיירים שיכורים שמחפשים מסיבות זולות עם בחורות זולות ומוסיקה זולה ואלכוהול זול ולהקיא את נשמתם בשעה 7 בבוקר על נעל של באלינזי מסכן.
קוטה לומבוק, זאת עיירת גלישה, לייד באק. המיקום האסטרטגי שלה הופך אותה לגן עדן לגולשים. היא נמצאת בדיוק במרכז של נקודות הגלישה בלומבוק. יש קצת חיי לילה כדי לבדר את המקומיים והתיירים, שבכל זאת אוהבים לחגוג כי הם על אי קטן בסוף העולם.
בכל אופן, זה לא היה בשבילי. אני חיפשתי חוף שקט. מצידי שלא יהיו שם אנשים בכלל. לא מסיבות. לא אלכוהול. לא כלום. רק גלים ואני.
אז התכנית הייתה להגיע לשם מהשדה, כי המרחק הוא 20 דקות בלבד, להשכיר ג׳יפ לחודש הקרוב, לקנות קצת אוכל, כי מי יודע מה יהיה בחוף השקט שלי, ולנסוע למצוא את ההום סטיי הבודד הזה שנמצא שם.
הכל כעקרון פעל על פי התכנית. אבל היה בי פחד קטן שהגלים שם לא יהיו מספיקים.
נחתתי בלומבוק, נהג הגיע לאסוף אותי מ׳קוטה ביי הום סטיי׳ ההום סטיי שהזמנתי לעצמי בקוטה. הגעתי לבונגלו שלי והכרתי את השכן הנחמד ג׳ון. אמריקאי טיפוסי. מניורק. עובד בתעשייה ההיא שנמצאת איי שם בהוליווד, אבל בחצי שמתפקד בניורק. בהיותו פרילנסר, הוא מספיק לעשות ארגזים של כסף בכמה חודשים ואז לזכות לבזבז אותם בצד השני של העולם, הצד שהמחייה שלך עולה 20 דולר ליום, בקושי.
אכלנו ארוחת ערב יחד והוא סיפר לי שהוא גולש בסלונג בלאנק, חוף החלומות שלי, וכן, הגלים יהיו מספיק טובים בשבילי. וכן, זה חוף מהמם.
הלכתי לישון מסופקת. בבוקר אחפש לי ג׳יפ ואצא למסע.
