קלי ומקס החברים שהכרתי בלומבוק גרים בלנוקס הד. זאת עיירת גלישה קטנה ליד ביירון ביי, רגועה, אוסטרלית.
קלי ומקס, הם שניהם בסביבות ה40 המאוחרות, שניהם גולשים מקצועיים, עשו תחרויות לאורך השנים ועד היום, שפטו, היו קואוצ׳רים של גלישה הרבה שנים, מקס גם כותב למגזין גלישה גדול באוסטרליה והוא בעצמו קטף את המקום ה4 בכל אוסטרליה בגלישה לגילו ב2014, בקיצור, אגדות חיות. כבוד גדול הוא לי להיות חברה כל כך טובה שלהם.
יותר מכל זה, הם נשמות טובות אמיתיות. צעירים כמוני. ופשוט כיף לעשות איתם הכל. בלי היסוס הם אמרו לי, כבר כשיצאנו לדרך שון ואני, שהמיטה שלי כבר מוכנה, ושאם אני מגיעה עם חברים גם אין בעיה.
כשהגענו ללנוקס הד לבית המדהים שלהם הם הכינו ארוחת ערב, שון לא רצה להכנס ואמר שילך למצוא מקום לחנות הלילה ויוריד אותי אצלם בבית.
כן, זהו שון, זה לא שהוא מתבייש נורא, הוא פשוט כזה מופנם. כאילו אם זה לא החבר שלו או מישהו שהוא הכיר על הדרך בעצמו הוא לא כל כך ימהר להכנס לאנשים הביתה ולישון אצלם.
אני מבינה את זה, טוב, אולי אני לא כל כך מנקודת המבט שלי , שעם רב האנשים הטובים בעולם אני מרגישה ממש בנוח. אבל אני מבינה את זה כי אני בהחלט יודעת שלא כולם בעולם הם כמוני.
ניסיתי לשכנע אותו אבל הוא... בונקר.
נכנסתי אליהם הביתה וכל כך שמחתי להתראות איתם שוב. אכלנו ארוחת ערב קלה ושתינו יין ודיברנו על לומבוק ועל אוסטרליה וגלישה והחלטנו שבבוקר קלי ואני נקום מוקדם והיא תקח אותי לגלוש.
הזריחה הייתה מדהימה, רק כשהשמש עלתה וגילתה את הנוף המדהים שנשקף מחלון הזכוכית הגדול בסלון הבנתי איפה אני ממוקמת גאוגרפית. על החוף. על הגלים. משקיפה על רצועת חוף יפיפייה של 7 מייל.
קלי ואני רכסנו את החליפות ויצאנו למים הצלולים. גולש לונגבורד כבר היה במים, מבוגר כזה מהאולדסקול של אוסטרליה. הגלים נשברו והמים נראו כמעט שקופים. דולפינים קפצו בטבעיות וברכו אותנו לבוקר טוב.
זה היה סשן מדהים.
שון בא לאסוף אותי אחרי מקלחת וארוחת בוקר ויצאנו להסתובב בכל האיזור של ביירון-לנוקס-נימבין.
בערב שאחרי כבר הצלחנו להכניס את שון לארוחת ערב ולגרום לו לחנות על הדשא בכניסה לבית של קלי ומקס. הוא ראה שזה לא כל כך נורא ואפילו לאט לאט הרגיש בנוח לצאת איתנו לגלוש, לאכול ולהתקלח בבית.
זה היה לי כיף, לראות אותו נפתח, מקבל הזדמנות להכיר אנשים מדהימים, גם אם הם מבוגרים ממנו או לא קשורים אליו בשום צורה שהיא לא אני.
מקס לקח אותי ואת שון לסשן ולימד אותנו המון, ממש עשה לנו שיעור קואוצ׳ינג.
הוא תיקן והעיר ואמר לנו בכל פעם לצאת מהמים ולהכנס שוב.
הוא לימד אותנו שאם אנחנו תקועים בתוך סט ולא מצליחים לחזור חזרה לפיק, אז עדיף לצאת מהמים, להסתכל, לקבל שוב נקודת מבט מבחוץ, ולראות איפה אפשר להכנס שוב.
זה מדהים אותי איך הרבה סקילז שאני לומדת בגלישה ממש מחלחלים לי לתוך החיים.
כי בתכלס, כשאנחנו בצרה, בלב ים,
תקועים, כשהגלים אוכלים אותנו,
כשנראה שאין לנו איך לחזור לנקודה בה אנחנו יכולים לראות הזדמנויות, לתפוס גל,
הכי טוב פשוט לקחת צעד אחורה, לצאת מהמים,
להסתכל בזווית שונה על הדברים, מהחוף,
ולהכנס שוב ממקום טוב יותר, בכל הכח.
No comments:
Post a Comment