רואוד טריפ - סידני

הגענו לסידני, המקום הראשון שראינו היה הנמל, מלא חליפות ומלא עקבים אבל עצרנו לקפה באיזה מקום שהיה נראה כמו קזינו-מלון-פאב.

את הלילה עשינו באיזה חניון בו היה מותר לישון בחינם, בדרום העיר, על הים.

כשהתעוררנו גילינו שזה בעצם ספוט גלישה, ויותר מזה, עם הסוואל החלש שהתמזלנו לקבל, זה המקום היחידי שפועל בסידני.

החשש להכנס למים עם חליפה מעלה תהיות בנוגע לטמפרטורת המים.

העובדה שלא הייתי במים כבר 3 שבועות גם מכניסה איזה בלוק קטן לעסק.

היה לי קשה להביא את עצמי לנקודה בה אני באמת בתוך המים, עם הגלשן והחליפה והכל.

הטעות שלי הייתה שאכלתי יותר מידי על הבוקר, ולא חיכיתי מספיק, תוך 5 דקות הגיע גל שלא הבנתי בכלל את השבירה שלו (כי הכל באוסטרליה זה ביץ׳ ברייק, וזה נשבר אחרת, ועוד על החוף!!!) הפך אותי 3 פעמים ועשה לי צרבת, שלא נדבר על הקור שהעיף אותי קיבינימט מהמים.

מה זהההההההההה!?!?!?!!!!!!

אוחח

רצתי למקלחות החינמיות, הקור בחוץ היה הרבה יותר נורא והמים במקלחות היו אפילו יותר קפואים, הרבה יותר קפואים. לא יכולתי בכלל לשים סבון על הגוף. כף הרגל שלי הייתה כחולה ולא הרגשתי אותה גם אחרי שהכנסתי אותה למגפי האגס האוסטרליות שלי, למשך חצי יום לפחות.

החוויה הטראומתית הזאת נתנה לי פחד שכזה מהגלים ומהקור באוסטרליה. לא שהגל היה גדול, בכלל לא. אבל הוא היה חלול ומוזר. לא משהו שאני מכירה בכל אופן, ויותר מזה, לא ממש הבנתי מה לעשות עם הביץ׳ ברייקס האלה.

המשכנו לחקור את העיר ונסענו לניו טאון. רובע מגניב לגמרי, קצת היפסטרי אבל גם קצת היפי. יפייפה לחלוטין. ראיתי כמה היפים מוכרים דברים ברחוב ושאלתי אם זה אפשרי לפחות דוכן ככה סתם ברחוב. הם אמרו שבאופן עקרוני אין בעיה עם המשטרה ואני כבר תכננתי איך אני למחרת פותחת שם דוכן.

נסענו גם למאנלי והסתובבנו שם קצת. את הלילה עשינו באותו מקום, נראה לי.

בבוקר שון הוריד אותי בניו טאון ונסע לבונדאי ביץ.

פתחתי את הדוכן הראשון שלי, על הרצפה פרשתי את הסארונג מאינדונזיה ואת מגש הצדפים ועליו הנחתי את התכשיטים שהבאתי איתי מאינדונזיה.

שמתי מוסיקה מגניבה מהאייפד שלי וקטורת.

באיזשהו שלב ניגש אלי איזה בחור זקן ואמר ״העיניים שלי לא ממש טובות והגב שלי בטח כבר מקולקל ואת יושבת כל כך נמוך, קחי לך את העגלה ההיא, תהפכי אותה על הצד ותניחי הכל עליה. כך תוכלי להיות קצת יותר גבוהה... ואנשים יוכלו לראות את התכשיטים שלך...״

וכך עשיתי, הדוכן הראשון שלי בחיי, ברחוב קינג בניו טאון סידני על עגלת סופר הפוכה על הצד.

בתכלס, דיס איז האו איי רול...

נראיתי כמו איזו היפית עם מעיל אוסטרלי גדול משובץ אדום שחור, חולצת פלנל כחולה פתוחה טופ מקרמה לבן וצעיף אינדונזי לבנים ולונגי הודי בתור חצאית מקסי, ולקינוח, נעלי אגס אוסטרליות.

לא האמנתי אבל מכרתי זוג עגילים ממש שניה לפני שסיימתי ושון בא לאסוף אותי.

שון כל כך התלהב מבונדאי ביץ שהוא בא לקחת אותי הוא ישר רצה להראות לי את החוף.

החוף הזה יפה, כן, אבל הגלישה שם מפוצצת באיזה 200 אנשים, הסוואל חלש אז יש גל אחד ל100 איש וכל הטיילת שם מפוצצת תיירים. אני לא יודעת אבל מההתרשמות שלי היה נראה כאילו פעם זה היה מקום ממש מגניב והיום כבר לא.

יש אנשים שיחלקו עלי, ולא הייתי שם מספיק זמן כדי להבין את הוייב.

אבל שון קנה גלשן, 7.4. סבבה כדי להתחיל (למרות שאני התחלתי על גלשן רך 7.8, אבל אני זאת שמסתובבת עם גלשן 6 פיט כשאני דיי מתחילה אז לגמרי תמכתי שיקנה את הגלשן).

למחרת בבוקר עזבנו את סידני לכיוון ניו קאסטל שם שון קנה חליפה ונכנסנו יחד לסשן ראשון (כמובן אחרי שהתווכחנו קצת איפה כדאי)....