Showing posts with label גלישה. Show all posts
Showing posts with label גלישה. Show all posts

Thursday, May 29, 2014

סימבאווה - יום ספוטים סודיים וחברים לגלישה

רוברט החבר שלי שעובד במכרות לקח אותי ביום החופש שלו לראות את כל הספוטים המקומיים ולגלוש.
נסענו בין צמחים וגונגלים וחופים יפיפים, הוא הסביר לי בדיוק על כל הספוטים והראה לי גם כאלו שלא עבדו כי לא היה מספיק סוואל.
רוברט הוא ״ני-בורדר״ כלומר גולש ברכיים אם יש בכלל שם לזה בעברית.
הוא גולש אולד סקול מאז הסבנטיז בערך והוא טוב בזה.
נכנסנו לגלוש בפייפליין ספוט מהמם וכייפי, ועקצו אותי מדוזות קטנטנות מוזרות וצחקנו על זה שאני בטח צריכה להשתין על עצמי.




נסענו בין כפרים קטנים עם עיזים ותרנגולות ומוסלמים וילדים קטנים שרצים יחפים.

בסוף היום נסענו לטרופיקלז, הספוט שמעבר לגבעה, שתינו קפה וקפצנו למים לעוד סשן, זה היה סשן שקיעה מדהים.









באחד הימים הגיע בחור הולנדי ליויוז, הוא היה קצת מבולבל ומוזר ומצחיק והוא לא ממש גלש מעולם.
גם השם שלו היה מצחיק ולקח לי המון זמן לזכור אותו או בכלל לבטא אותו נכון (ויש מצב שגם היום אני לא מבטאת אותו נכון אבל זה משהו שנשמע כמו אקסל... כן כן כמו המשקה הידוע)
הוא בכלל תכנן לנסוע לאי פלורס ועל הדרך החליט לעצור שם לכמה ימים לראות מה קורה.
מאוד שמחתי כי היה לי חבר גלישה חדש שאפילו פחות טוב ממני. משהו שקשה מאוד למצוא בין הגלים של סימבוואה.
כל בוקר התעוררנו מוקדם ונסענו יחד לגלוש.
התאהבנו בפלייגראונד כשהיה סוואל גדול, כי הגלים שם מושלמים למתחילים.
כשהסוואל ירד בלייגראונד היה ממש שטוח אבל בכל זאת החלטנו לחתור שם.
זה היה כיף ומצחיק ועבדנו על כושר החתירה שלנו. הוא במקרה הצליח למצוא גלשן להשכרה כמו שלי אז נראינו כמו החברות הכי טובות שיצאו לגלוש יחד עם הגלשן החדש ולגמרי מתקדם שלהן.









בלילה האחרון שלי ישבנו בסאנטיי לאור הכוכבים, קסי ודיינה וסטאן ובברט וטומי ואקסל וניל שהוא בחור אוסטרלי מבוגר ומגניב וגולש תותח על וכבאי גם.
היה לילה קסום ואני חזרתי למיטה קצת מבואסת שאני חייבת לעזוב.
תודה סימבאווה, היית טובה אלי.
אני מתחילה את הדרך חזרה.




Saturday, May 24, 2014

סימבוואה - מעשים טובים חלק ב׳ / פלייגראונד

כמה ימים אחרי התחזיות הראו גלים גבוהים. ידעתי שאני מחוץ למשחק ובכבוד גדול נסעתי עם תומי, אחד האוסטרלים מביירון ביי, לסופר-סאק. סופר-סאק זהו ספוט מפורסם בסימבאווה שעובד רק בסוואל חזק. וכשהוא עובד, הוא עובד.

תומי, או יותר נכון תום, תומאס, הוא גולש בודי בורד, או בעברית -בוגי.
עד שהכרתי את תומי הייתי בטוחה שבוגי זה לילדים.. או סתם לטמבלים. אבל כשראיתי את תומי בין הגלים, הבנתי שזה לא צחוק בכלל. תומי ואח שלו הם פרוז של בוגי והם גולשים בכל רחבי העולם בגלים מטורפים ובתחרויות.

אז התעוררנו מוקדם ונסענו את הדרך העקלקלה לסופר סאק עם האופנוע הכל-כך-לא-משהו-של-תומי. בדרך ראיתי כמה גולשים עוקפים אותנו, היה ברור לגמרי לאן הם נוסעים. זה היה יום חג.
אני את הגלשן שלי כבר השארתי בדירה. אין לי בכלל מה לחפש שם בין הגלים, אפילו הבאתי את משקפי השמש שלי עם העדשות האופטיות כי אני ארצה לצפות בהם תופסים גלים ענקיים ומהירים.
כשהגענו תומי חנה את האופנוע בין השיחים, היו שם כמה כבר אופנועים. יצאנו לחוף להסתכל על הגלים.
אבל הגלים היו נראים דיי קטנים. בכל אופן, הספוט עצמו היה דיי רחוק, ואולי זה רק נראה קטן אבל זה בעצם בכלל לא.
שאלנו את הגולשים האחרים, לוק, בראט וסטאן, מה הולך שם, הם אמרו שלא יותר מידי. ישבנו ודיברנו איתם קצת. בזמן שכולנו מסתכלים לעבר הגלים. ברגע מסויים הפנתי את המבט שלי ימינה וקלטתי שמימין יש גלים שיתאימו בדיוק בשבילי.
״פאק״ השעות שביליתי עם האוסטרלים גרמו לי להשתמש במילה הזאת בצורה תכופה מידי, ״הספוט הזה מימין נראה בדיוק בשבילי. איזה באסה שלא הבאתי את הגלשן...״


איטס סופר סאק וואן סופר סאק לא עובד, אבל סטאן, הבחור האוסטרלי עם התלתלים הבלונדיניים, שנראה כמו הקריקטורה המושלמת של הסטלן הגולש שהוציאו מאיזה קומיקס מהסיקסטיז, החליט שגם אם אין מספיק גלים הוא נכנס. כבר ממקודם ראיתי את הקעקוע שיש לו על כף הרגל שאומר ״puddle out" יש משהו בקעקוע הזה שהקסים אותי. זה יותר מרק ״צא-תחתור-תפסיק-לקשקש-ולהתעצל״ יש בזה גם משהו על החיים. פשוט קאט דה בולשיט, אל תדבר-תעשה!
אז הוא נעלם לאיזו שעה קלה, נכנס לכיוון הספוט הימיני שנראה מושלם בשבילי, עם גלים יפים ולא גדולים מידי, אבל מספיק חזקים וחזר מהצד השני, של סופר סאק, שרק לחתור בין לבין זה חתיכת ביג דיל. ״אני גם ככה צריך לעבוד על כושר החתירה שלי...״ הוא אמר.
הוא הצטרף אלינו שוב וכולנו המשכנו לבהות בגלים, ואני המשכתי להסתכל על הספוט הזה מימין, פלייגראונד קוראים לו, ולהתבאס שאין לי את הגלשן שלי פה. שוב אמרתי ״אני כזאת סתומה שלא הבאתי את הגלשן שלי איתי...״
״איזה גודל הגלשן שלך?״ סטאן שאל
״6.1״
״את רוצה את הגלשן שלי?״
״מה באמת?״
״כן. בטח, זה 6.2״
בלי זינק (קרם הגנה מיוחד לגולשים) ובלי כלום הידקתי את הרצועה לרגל שלי וקפצתי למים.
תפסתי שני גלים, אחד מהם על רגל אחת אבל היה סשן מדהים וכיף! אפילו פגשתי את קסי (הבחורה הקנדית שפגשתי בחטף בלומבוק) ודיינה (החברה שלה) במים והיה לנו כיף ביחד.


הודתי לסטאן על הסשן המקסים שהיה לי בזכותו, הוא שאל אותי אם התחבושת שיש לי על הרגל זה וואטרפרוב ואם כן אז איפה קניתי אותה כי הוא נפצע בברך, קניתי אותן בבאלי, ואין לדעת אם יש בסימבאווה להשיג משהו חוץ מנאסי גורנג (אורז מטוגן מקומי)..
כשעזבתי את סימבוואה הבאתי לו את כל התחבושות שנשארו לי, בערך 20... וגם דבק נגד מים להדק אותן לברך.

Friday, May 23, 2014

סימבוואה - מעשים טובים חלק א׳


כבר מתחילת המסע שלי בהודו, האמנתי בקארמה ובמעשים טובים.
לא סתם כותרת המשנה של הבלוג שלי היא ״ספרדינג מג׳יק ארונד דה וורלד״. אני באמת מאמינה ורוצה לפזר אהבה וחיוביות בכל מקום אליו אני מגיעה.
אני אוהבת לעשות מעשים טובים ולגרום לאנשים לחייך.
אני מאמינה שאם אוכל לגרום לאדם לחייך, והוא יראה כמה שכיף שמישהו עושה משהו טוב בשבילו, הוא יתחיל לעשות מעשים טובים לאנשים אחרים בעולם. או לפחות יתחיל לעשות יותר טוב באופן כללי.

כשהייתי בבאלי, רציתי לשלוח חבילה מאובוד, ששקלה 14 קילו. יצאתי מההום סטיי הבלינזי שלי והתחלתי לצעוד לכיוון משרד הדואר עם תיק ענק. המרחק לא היה מטאורי אבל הייתה הליכה נחמדה ולא מבוטלת בכלל, בלחות הבלינזית הצוננת, שכללה אפילו עליה קלה.
בחור ספרדי עם ילד על האופנוע ראה אותי בתחילת הדרך והציע לי טרמפ.
כמו בלינזי לתפארת הוא ארז אותי עם הילד והתיק על האופנוע בלי בעיות והוריד אותי במשרד הדואר. הודתי לו מאוד והוא אמר ״זה בסדר, תעשי מעשה טוב למישהו אחר בשבילי״.
אמרתי לו אל דאגה, עשיתי ואמשיך לעשות!

אירחתי בחדרי אנשים בהודו בבאלי בלומבוק ובסימבאווה, נתתי לאנשים להשאיר ציוד שלהם אצלי בחדר בזמן שנסעו למקומות אחרים בשהותי בלומבוק. הצעתי את טיפות הקסם שלי, שהמדקר שלי נתן לי, לכל אדם חולה שפגשתי בדרך. הצעתי ממשחת הפלאים ״טראומיל״ שתמיד יש לי בתיק לכל גולש או גולשת ששריריו התכווצו. הלוותי כסף בעת צרה. המלצתי לחברים שהכרתי בדרך, על מקומות שאהבתי בדרך, שהבעלים או המקומיים נהיו ממש חברים שלי (להמליץ לחבר על חבר). עשיתי כל שביכולתי לעשות טוב בעולם.

לא שאני עושה משהו כזה בשביל בקארמה הטובה שתסבוב סביבי, לא שאני עושה את זה כדי לקבל משהו בחזרה. חיוך של אדם יעשה לי כל כך טוב בלב שאין צורך לקבל יותר מזה.

אתמול בבוקר פגשתי את חברי מקליפורניה השכנים שלי מההום סטיי הקודם ושאיתם נסעתי לדזרט פוינט בלומבוק. הם סיפרו שבלילה שלפני הם ישנו בחוץ כי לא היה להם מקום לישון ושעכשיו הם חולקים חדר קטן שלושתם (בחור וזוג).
יש לי דירה ענקית, יש לי חלל שאלוהים יודע מה אני אעשה איתו, אז למה לתת קצת פרטיות לזוג ולתת לחבר להתרסק על הספה אצלי?!
אחרי ארוחת ערב אוליבר הביא את התיק הקטן שאיתו הוא מטייל ונזרק על המיטה לישון. כמארחת עם אגו ערבי הצעתי לו קפה והראתי לו איפה יש אוכל במקרר ושיש מים חמים במקלחת ושהוא מוזמן לעשות מה שבא לו.
שמתי לו מזגן ומוסיקה נעימה לפני שנרדם ואני הלכתי להתקלח כדי להוריד את המלח מהסשן האחרון.
אני בעצמי חזרתי מסשן קצת קשוח בו החרבות בגלשן שלי נתלשו ואיתם גם 3 חיבורים של החרבות, אז הבנתי שאין סשן בוקר בשבילי, ואחרי שביקרתי אצל הבחור היחידי שמתקן גלשנים בסביבה ולא היו לו חרבות או חיבורים לחרבות ואפילו לא גלשן להשכרה. הבנתי שעל הבוקר אני אצטרך ללכת לחפש לי גלשן.

אוליבר קם מוקדם לגלוש ואני שתיתי קפה ושרפתי לי שתי פרוסות לחם על המחבת. ארזתי את עצמי למקרה שכשאגיע לריזורט גלישה שמעבר לגבעה (שיושב על ספוט שנקרא טרופיקלז) ויהיה לי גלשן משם ויהיו גלים לפחות אשתה איזה קפה ואקפוץ למים.
התחלתי ללכת ולעלות את הגבעה, בדרך בחור ספרדי מהמלון שלי ראה אותי ועצר עם האופנוע והציע לי טרמפ.
כשהגענו לחוף, נכנסתי לריזורט ושאלתי אם יש להם השכרת גלשנים. בעודי מחכה לבחור שאחראי על השכרת הגלשנים, ראיתי בחור שכבר יצא לי להחליף איתו כמה משפטים במסעדה/בר של המלון שבו אני שוהה. הוא אוסטרלי שעובד כבר שנים במכרה המקומי והוא גולש בעצמו.
סיפרתי לו ששברתי את החרבות ותוך 5 דקות הוא סידר לי גלשן 6.1 במצב מדהים ובחינם.
וואו.
הייתה לנו שיחה מדהימה על גלישה וגלים ויוגה וצבא ועבודה קשה ומכרות ואיים וממשלות של מדינות עולם שלישי.




הודיתי לו מאוד והתחלתי ללכת בחזרה למלון שלי. אחרי כמה צעדים הסתובבתי והחלטתי לשתות קפה ולקפוץ לגלים לנסות את הגלשן החדש.
התעצלתי ונשפכתי על הספות של הריזורט ובהיתי בגלים.

יש אנשים טובים באמצע הדרך.







Thursday, May 22, 2014

חלום שהתגשם / חלום אינדונזי חלק 3

כמו שכבר תיארתי פה, בחלומותיי הרטובים על אינדונזיה יש לי דירה, על חוף בתולי ושקט, על הגלים, מזרון יוגה, בחור וסלאק ליין בחצר.
אז בחור וסלאק ליין לא מצאתי, אבל דירה חוף שקט גלים יפים, ואושר פנימי -מצאתי.


יויוז זה מעין מלון, בו יש כמה אפשרויות לינה-
סארפ קאמפ, חדרים עם שתי מיטות בתוך מעין קונטיינר פתוח, בין החדרים יש מקלחות ושירותים וסלון משותף עם טלוויזיה לוויינית.
סוויטות קטנות, יעני צימרים קטנים קצת יותר מפוארים...
ודירות. הדירות בעקרון הם של אנשים שגרים שם, בעיקר אוסטרלים שעבדו פעם במכרה שבסימבאווה ולא ממש רצו לחזור לאוסטרליה, אבל את הדירה שאני קיבלתי במחיר שוק כנראה לא אכלסו הרבה זמן.
לי היה ממש סבבה עם זה... כמה דברים שבורים, קצת נמלים, מזגן שרק מאוורר, כלים קצת ישנים וזיקית גדולה וזקנה שעושה קולות ״גא-קו גא-קו״ ... בגדול לא משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו.
בין כל זה וחיות שרצות חופשי בדשא, יש מסעדה - בר על החוף עם מדשאות גדולות ושקיעות יפות.
ובכל יום רביעי משדרים בטלוויזיה הלוויינית שבבר משחקי רוגבי (באיזור יש מכרה של אבקת זהב, בהם מועסקים הרבה אוסטרליים, שאוהבים רוגבי ואוהבים בארים...)



בכל בוקר הייתי מתעוררת לפני הזריחה, מכינה לי קפה וטוסטים בדירה כדי שיהיה לי כח לגלוש, והולכת לסשן בוקר לפני שהרוח תתחיל להרוס את הגלים היפים.
בגלל שאני שוהה ביויוז, כל יום אחרי סשן הגלישה הראשון של היום הזמנתי לי ארוחת בוקר (ב30,000 בלבד! שזה בערך 9 ש״ח) הכוללת קורנפלקס עם חלב ופירות (לפעמים witbix במקום קורנפלקס, ארוחת בוקר אוסטרלית טיפוסית, מעין מלבן חיטה שמתמוסס בחלב ונהיה כמו דייסה! התאהבתי בזה מהרגע הראשון..) וקפה ענק בפראנצ-פרס משובח.
לא יכולתי לבקש יותר מזה!


בשעות הצהריים הייתי פורסת לי את הסארונג שלי על החוף ומשתזפת, כותבת, מעצבת תכשיטים בסקאצ׳-בוק ונחה... (לפעמים גם מצאתי את עצמי ישנה צהריים) ומתעוררת לעוד קפה וסשן שני של גלישה.
חוטפת איזה סמודי ועושה קצת יוגה לשחרור הגוף ולשחרור הנפש עם השקיעות המהפנטות של סימבאווה הקסומה.


על אותו החוף יש עוד 3 מקומות לינה בערך, הראשון בניהם על הכביש, (בצד השני של החוף מיויוז) הוא סאנטיי (הגרסא האינדונזית ל״שאנטי״).
סאנטיי הוא גסטהאוס מגניב עם אווירה יותר היפית, ובר מסעדה עם שולחן פול, אוכל זול ואנשים טובים ויפים שבסך הכל באו כדי לגלוש ולהרגע.
תמיד נחמד להגיע לסאנטיי אחרי השקיעה, לאכול ארוחת ערב זולה ולהרגע עם חברים.. לראות סרט או לשחק פול או לנגן על גיטרה לאור ירח.
אבל אם לא היה מישהו שנוסע לשם מיויוז על האופנוע, לא היה ממש בטוח ללכת בחושך את המרחק הזה אחרי השקיעה (החוף עצמו לא כל כך גדול אבל לוקח בערך 15 דקות הליכה מסאנטיי ליויוז, על החוף או על הכביש, והחושך חשוך מידי)
לפעמים גם הייתי פשוט עייפה מידי מכדי לזוז ורק רציתי קצת אורז עם ירקות מאודים ובננה סמודי בבר של יויוז ולישון, ולא היה לי כל כך משנה שאני משלמת 8 ש״ח יותר...

Wednesday, May 21, 2014

הדרך לסימבאווה / מעשים טובים פרולוג

התעוררתי מוקדם בבננה הום סטיי.
ביקשתי, כרגיל, סלט פירות ותה לארוחת הבוקר, אבל קניתי לי מראש שקית מוזלי ענקית לסימבאווה ויוגורט (כדי להכין מוזלי מסלט הפירות לפני הנסיעה).
אכלתי בהנאה עד שנהג השאטל לתחנת האוטובוס במטראם (עיר הבירה של לומבוק) הגיע לאסוף אותי.



ישנתי בשאטל עד שהגעתי למאטרם. שם לקחתי את האוטובוס הישיר לסימבאווה.
כמו כל ישראלית שנתנה שנתיים לצבא הגנה לישראל גם על האוטובוס נרדמתי ישר. כשהאוטובוס עלה על המעבורת שבין לומבוק לסימבאווה ירדנו כולם מהאוטובוס ועלינו על הסיפון.
לא מצאתי מקום והייתי עייפה ועפופה מרב שינה. מצאתי את עצמי משלמת 5,000 רופייה (שקל וחצי) ונכנסת לוי. אי. פי רום, שגם בו נרדמתי.
כשהמעבורת הגיעה לסימבאווה עלינו בחזרה לאוטובוס והוא המשיך לנסוע. גם אז נרדמתי.
משהו במנוע, בטלטולים, ברעש, בנוף... משהו בנסיעות פשוט עושה לי להרדם.

אחרי טלטולים ונמנומים ונמנומים וטלטולים.. הגעתי למאלוק! העיר המרכזית במערב סימבאווה, ירדתי מהאוטובוס וישר כמה נהגי מונית אופנוע קפצו עלי והציעו לי נסיעה.
בעיניים עצומות למחצה, נתתי להם להוריד את המחיר ולהתחרות בניהם, בלי אפילו לאמר מילה. 30,000 ויש לי נהג שלוקח אותי ל״יו-יו׳ז״. האיזור שבו אני רוצה לגלוש.

הנהג לקח אותי למצוא מקום לישון בין ארבעת המקומות הבודדים שיש על החוף. התחלנו במלון שנקרא יו-יוז,
כשהגעתי לשם ראיתי חברים שהכרתי כבר מקוטה לומבוק, שבכלל לא ידעתי שמגיעים לשם. בקבלה אמרו לי שהכל מלא, אבל איך שעליתי על האופנוע, דייב, הבעלים של המלון, אוסטרלי שמנמן ולבנבן, רץ לכיווני בצעדים שמנמנים ומהירים וקרא לי.
״יש לי הצעה בשבילך!״ הוא אמר.
ירדתי מהאופנוע, התחלתי לפסוע אחריו תוך שהוא שואל אותי על עצמי ועצמי מספרת לו מי אני ומה אני עושה בעולם.
הוא אמר שיש לו דירה שהוא יכול להציע לי ב100,000 ללילה. מחיר סביר לחלוטין ואפילו אפשר להגיד ממש ממש זול ביחס לדירה.
הגענו לדירה מתוקה, הוא פתח את הדלת וראיתי את החלל הגדול הזה, ואת האמת, לא ממש ידעתי מה לעשות איתו.
הייתי בטוחה שאגיע לחוף בו תהיה לי חושה עם ארבע קירות קש ומזרון. אפילו לא לקחתי איתי את הרמקולים שלי כי הייתי בטוחה שלא יהיה לי חשמל, ומצאתי את עצמי בדירה.
אמרתי לו שההצעה שלו מדהימה אבל שזה הרבה יותר ממה שאני צריכה.
הוא אמר לי שאין בעיה, שאלך לחפש מקום אחר ואם לא אמצא, ההצעה עומדת בעינה.
עליתי על האופנוע ונסענו לחפש מקום אחר. כל שלושת המקומות האחרים היו מלאים לגמרי.
אז חזרתי ולקחתי את הדירה.
חיכיתי במסעדה של המלון שינקו אותה, שתיתי קפה ואכלתי לחם.
בהיתי בים והייתי מאושרת מהמקום שמצאתי.
יש לי דירה, יש לי גלשן, יש לי מזרון יוגה, יש לי גלים, יש לי שקית מוזלי וקפה. אני מסודרת.
קיבלתי את הדירה ומרב שינה וקפאין נרדמתי לחצי שעה.
התעוררתי בול לשקיעה, לקחתי את מזרון היוגה והתמקמתי ברחבת הדשא הגדולה של המלון שנמצאת בדיוק על החוף. השקיעה הייתה משוגעת ועשיתי סשן מדהים שפתח לי את השהות המדהימה ביו-יו׳ז, מערב סימבאווה.




Tuesday, May 20, 2014

לומבוק - יומן מסע / יומן גלישה - סשן קצר בסגאר

הסוואל הגדול גרם לסגאר לא לעבוד בערך שבוע, אז כשהגלים נהיו קטנים נסענו מאי ואני לבדוק את הספוט.
הצד השמאלי, שהגלים בו בדרך כלל יותר ידידותיים למתחילים, היה שטוח לחלוטין, אז החלטתי לנסות את מזלי בצד הימני, שבדרך כלל הגלים בו גדולים יותר ומפחידים יותר, הרי הסוואל ירד ובטח אפשר למצוא גלים נורמליים בשוליים...
אז חשבתי...
התחלתי לחתור לצד הימני, כשהגעתי לפיק, לא עברו 5 דקות והגיע סט ששטף אותי לקיבינימט.
למזלי עברתי 3 שבועות של חתירה והצלחתי להציל את עצמי מלהמרח על הסלעים..
ניסיתי לתפוס את הגלים הקטנים אבל הם היו חלשים מידי.
הבנתי שאין לי מה לעשות פה ושלפחות חתרתי איזה 20 דקות במרץ, ויצאתי מהמים.



הלכתי לאכול את המוזלי והקפה האהובים עלי בקופי האוס ולעשות סידורים לפני הנסיעה לסימבאווה.
כן, החלטתי להמשיך מכאן, למקום חדש, חוויה חדשה, רחוק יותר, בתולי יותר, פשוט יותר.
רודפת אחרי אותו חלום אינדונזי...

בשעות הצהריים ישבתי עם הארי-הידוע-בכינויו-מארלי, שהוא בעצם מנהל שם בבננה הום סטיי את כל העסק,וגיליתי את הבאקסו.
מאכל אינדונזי ידוע, שהוא בעצם כדורי בשר מאודים במרק צח.
לפעמים אוכלים את הכדורים כמו שהם על שיפוד עם רוטב ולפעמים מוגש עם אטריות אורז, אטריות ביצים, ביצה ונבטים.
ממש בשבילי!


אחר הצהריים מאי ואני פגשנו שני חברים שלה מאמסטרדם, הלכנו לננה לשתות סמודי, ראינו את השקיעה בסגאר ובערב לאכול ארוחת ערב בווארונג אורגני עם אורז אדום מעולה.
בלילה ישבנו עם כל החברים בלומבוק בארל, נפרדתי מכולם והלכתי לישון.


Monday, May 19, 2014

לומבוק - יומן מסע / יומן גלישה - לרכב על הגל עם 6.6 דק

נסענו מאי, מייקל, כריס, כריס (או שקראו לו מייק) מקס (השוודי), צ׳נגו ואני לגרופוק. הסוואל היה קטן אז החלטנו ללכת לגרופוק אאוטסייד, ספוט שבדרך כלל הגלים דיי גבוהים בו.


מישהי לקחה את הגלשן שלי ואני נשארתי עם גלשן דק 6.6..
הגלים היו ממש אידיאליים בשבילי, הייתי צריכה גלים קטנים וחזקים מספיק כדי להתאמן על לעמוד ולרכב על הגלשן הדק...




אחרי בערך שעה עשיתי את זה, רכבתי על הגלשן בפעם הראשונה. ההרגשה הזאת שיש לך שליטה על מה שקורה, שאתה באמת רוכב על הגל ולא רק אוכל מים מכל כיוון, אין לתאר.

קצת אחרי שתפסתי את הגל הזה משהו שרף לי בגוף. כנראה איזו מדוזה. כשזה כבר היה בלתי נסבל חתרתי לסירה וחיכיתי שכולם יסיימו את הסשן.





אכלנו משהו קטן בגרופוק ונשפכנו על ספות נוחות שמשקיפות על הסירות שעגנו על החוף.

כשנסענו בחזרה לקוטה, התקלחנו והחלטנו ללכת לאכול סטייק לארוחת הערב!
זה היה הלילה האחרון של פטריק מייקל מקס ועוד המון אנשים מההום סטיי. אחרי הסטייק שהיה מצויין (קצת עשוי מידי, ראוי לציין, למרות שביקשתי רר) ואחרי שחיכינו נצח לירקות המאודים שלי, הלכנו לווארונג שפטריק אהב לאכול בו ארוחת ערב ושאני לימדתי אותם להכין נאן ברד. ישבנו שם ביחד עם המון אנשים ושתינו יין אורז.
מאוחר יותר חזרנו לבננה וכולם הלכו למג׳יק בר חוץ ממני ומפטריק.
ישבנו אצלי בחדר ודיברנו עד שנרדמנו.

Sunday, May 18, 2014

לומבוק - יומן מסע / יומן גלישה - חוזרים לגלוש

אחרי יומיים מנוחה וסשן אחד קצרצר ב״רדודים״ (סלונג בלאנק) הגוף צועק -״לאוקיינוס!״.
אז קמתי מוקדם ואכלתי פירות, וחיכיתי כי אין לי רכב משל עצמי, והרגשתי לא נעים שאני כל הזמן תלויה באחרים..
והלכתי לקחת את הבורד שלי,
וביררתי קצת על אוסטרליה,
ועבדתי קצת אצל אמא,
ואכלתי טוסטים עם קפה קר בבית קפה שבפינה,
וחיכיתי עוד קצת...................

ואז התגבשנו כמה חברים והחלטנו לנסוע לטנג׳ונאן אבל הגלים היו דיי שמנים ולא נשברו לעולם.
אז החלטנו לחזור, לשתות עוד קפה ועוד טוסטים ולנסוע רק מאי ואני לגרופוק.
נסענו אבל אני שכחתי להחליף את בגד הים מאינסייט (שכואב מאוד לשכב על הגלשן איתו) לבגד הים של אדידס, אז אחרי לא הרבה זמן במים, כאב לי נורא וחזרתי לסירה, למזלי מאי חזרה כבר לפני, הרגישה קצת לא טוב.
אז נחנו קצת בגרופוק וחזרנו לקוטה.
אני לא אשקר שהרגשתי קצת עצלנית...

אכלתי מוזלי ועשיתי קצת וייפי טיים בבית הקפה וסקייפ עם המשפחה בהום סטיי ולסגור את הפינה הלכתי לווארונג בפינה לאכול את הלחם נאן-רוטי-בצק-של-פיצה שהם תמיד מכינים בשבילי.


Saturday, May 17, 2014

לומבוק - יומן מסע/יומן גלישה - גלים קטנים ריבים קטנים

נסענו לסלונג כי חשבנו שהגלים יהיו מספיק גדולים.
הגלים היו קטנים אבל נחמדים.
היה נחמד להיות במים הצלולים האלו ולגלוש בהם..
״הלוואי שהגלים בהם היו גדולים יותר, הייתי שמחה לגלוש בחוף יפייפה ובתולי שכזה..״ חשבתי
רבצנו קצת על החוף והחלטנו לחזור ולמצוא ספוט אחר לגלוש את הסשן השני של היום.




שאלנו בחנות גלישה וכולם הפנו אותנו לגרופוק.
החלטנו לאכול משהו לנוח וללכת. המנוחה התארכה והחלטנו לנסות לבדוק את סגאר.



נסענו צ׳נגו מאי ואני לסגאר. הריף היה לגמרי בחוץ. היה שפל רציני. אז פרשתי את הלונגי שלי ונחתי על החוף.




אחר כל צ׳נגו ואני עברנו לחוף שמעבר לגבעה שממנו אפשר לראות את השקיעה. הוא מהמם ונטוש.





חזרנו לשכונה וישבנו בקופי האוס למוזלי וקפה והותקפנו על ידי כל הצוענים שבסביבה שמוכרים צמידים.
משם חזרנו לבננה, עשיתי מקלחת והלכתי עם פטריק לווארונג שבפינה.
כחזרנו לבננה ישבתי באיזור של הוייפי. היו לי רגשות מעורבים.
לגבי העובדה שאני לא מצליחה להשיג גיפ ואני תלויה באנשים.
לגבי אוסטרליה שאין לי מושג עם מי אני אעשה את הרואוד טריפ והאם כדאי שאתחיל לחפש לי וואן.
על החיים עצמם.
על העובדה שהרבה חברים שהיו בקוטה לתקופה ארוכה עוזבים ופתאום זה מרגיש לי ריק או שפשוט כולם ממשיכים ואני תקועה.
למרות שכולם בעצם חוזרים משם הביתה.
אז אולי אני פשוט קצת מתגעגעת.
אולי קצת מפחדת ממשהו.
אז ניסיתי להתרסק לידייה של אמא אבל זו עם הלחץ שלה על נהיגה וגיפים ואופנועים במדינות לא מסודרות והדאגה האינסופית, רק התפוצצה עלי.
היה לנו ויכוח קטן וממש לא היה לי כח לזה.
שמתי לי מוסיקה ונרדמתי.

Friday, May 16, 2014

לומבוק - יומן מסע/יומן גלישה - דזרט דזרט דזרט

כל היום בדזרט הייתי בין עירנות לשינה.
בזמן שהייתי ערה צפיתי בגולשים האמיצים חוצבים את הצינור השמאלי הכי ארוך בעולם, או שאכלתי או ששטפתי את הפה במי מלח או את עצמי באוקיינוס ולקחתי כדור אקמול צינון...
בשאר הזמן פשוט נמנמתי על החוף..
הייתי צריכה את זה.
הגוף שלי היה מת.
השרירים,
המוח,
הנפש,
הפצעים,
הסינוסים,
אפילו החניכיים צעקו הצילו...
הגלים היו מושלמים שהיה פשוט תענוג רק להסתכל.
הנוף, הגולשים המשוגעים שבהחלט יודעים מה הם עושים, אפילו מיה גבריה שהיא גולשת גלי ענק של רדבול הייתה שם ונתנה ביצועים שהותירו את הגברים המסוקסים ללא שום קסקס.










Thursday, May 15, 2014

לומבוק - יומן מסע/יומן גלישה - דזרט פוינט

הללויה.
הבנים מקליפורניה החליטו שהם רוצים לנסוע לדזרט פוינט, הגל השמאלי-צינורי הכי ארוך בעולם.
ואני כבר מזמן חלמתי איך אני נוסעת לראות את הפרו׳ז שוברים את עצמם על הריף בין הצינורות החלולים.

דחפנו את הבורדים שלהם, את מאי ואותי לואן שלהם וארזנו תיק קטן ליומיים.
נסענו 3 שעות מערבה, מאי נרדמה מהתחלת הנסיעה, אני הצלחתי בין לבין להיות ערה ולדבר עם קווין ואוליבר.
לשמוע מוסיקה מגניבה ולדבר על גלישה ומוסיקה.
בדרך עצרנו לאכול אורז (ודג על הגריל במקרה של הבנים) בידיים באיזה ״מסעדה״-״ווארונג״ מקומית על החוף.

קצת לפני שהגענו לדזרט הכביש התחיל להיות קשוח.
הוואן קפץ מצד לצד וטיפס את ההר וירד מהצד השני.
הגענו.
דזרט.




הריף נחשף והצינורות התחילו להפתח שוב כשהשפל התחיל להכנס לתמונה.
מצאנו בונגלו פשוטים על החוף ואני התאהבתי במקום.
איחלתי לעצמי לקבל כזה ספוט לרמה שלי.
בונגלו מזרון רשת נגד יתושים מסעדה וגלים.
לא צריך כלום יותר מזה.




אוליבר נכנס למים, מאי וקווין הלכנו לטיול על החוף ואני התרסקתי על החוף לישון צהריים. מאי ואני הינו גמורות. כל הזמן ישנו ואכלנו. כאילו הגוף שלנו היה צריך להולד מחדש.
הסינוסים שלי התחילו לרדת לחניכיים אלוהים יודע למה.



אכלנו ארוחת ערב אחרי בשקיעה והתחלנו את הנסיעה חזרה לכיוון המעבורת כדי לאסוף את זוג החברים של אוליבר וקווין שמגיעים מבאלי. מאי ואני החלטנו להצטרף אליהם לארח להם חברה.
הדרך הקשוחה בחושך הייתה בהחלט קשוחה. פעמיים. ואוליבר עמד במשימה.
חזרנו בשלום לדזרט והתרסקנו למיטה.



Wednesday, May 14, 2014

לומבוק - יומן מסע/יומן גלישה - אמא טבע ואני

הלכנו בבוקר לגלוש באותו ספוט סודי, שוב, כי שם הגלים היו הכי טובים, וגם כי קלי ומקס היו שם ורציתי להספיק לבלות איתם קצת לפני שהם עוזבים.
עשיתי סשן קצר במים המזוהמים ושוב כשיצאתי הרגשתי רע.
מאי ואני הלכנו לאכול מוזלי בדרופ-אין ולפגוש את מקס שלדון וקלי בבית קפה אחר בפינת הרחוב של קוטה. ממש שמחתי לבלות איתם עוד קצת.
מאי ואני חזרנו לבננה ונחנו קצת.
הגלים היו במצב דיי מעפן בגלל הרוח אז החלטנו, בספונטניות, לשתות קפה מיוחד וללכת לראות את השקיעה.


עלינו לגבעה הגבוה ביותר בסגאר.
הנוף היה פנורמי ומשוגע
הצבעים של השקיעה זהרו בגווני צהוב כתום ואדום מבין העננים.
הגלים מכל כיוון יצרו צורות מהפנטות במים
הגבהות הירוקות האינסופיות קיבלו חיים לפתע.
האדמה עליה אני שוכבת נעימה לי כל כך שבא לי להתפלש בה, לעשות אהבה עם אמא טבע.
השמש ככדור של אש ששוקע מצד אחד שלי
והירח הענק והמלא שזרח, מעל הגבהות, מהצד השני, כמו מנורה ענקית שהגיעה להאיר את השמיים
שני הפכים שממלאים אחד את השני.
שמשלימים את השלם הטהור המושלם.
יין-ו-יאנג.
הא-ו-טה.
הכוכבים נצנצו אלי ונחשפו כגלקסיה ענקית, כזו שמעולם לא ראיתי בעיניי.
רק מייקל, מאי, פטריק, קול-מייק ואני הינו על הגבהה.
הגבהה שגבלה את המים והאדמה, החושך והאור, השמיים והקרקע.
היינו רק אנחנו במרכז של העולם.
זה היה מושלם.
מעולם לא הייתי מסופקת כל כך.
לא היה חסר לי כלום.
לא היה לי קר.
לא היה לי חם.
לא הייתי רעבה.
לא רציתי ללכת לאנשהו.
לא הייתה לי תחושה של זמן.
רק אמא טבע ואני.
מוסיקה.
שקט.
אושר.
שלווה.
פשטות.
שלמות. 




 
SITE DESIGN BY DESIGNER BLOGS