חברה שלי הייתה אמורה להגיע לארמבול אז החלטתי להשאר עוד יומיים לחכות לה ועוד איזה 3 לבלות איתה ועם חברות שהכירה בצפון הודו.
כבר מפלס הלחץ ירד, החלטתי להתחבר למקום בו אני נמצאת, לזרום לתוך האווירה הרגועה של עיירה תיירותית לחופשת בטן גב סטייל "מרוסיה באהבה" ו"חגיגה בסנוקר".
כנראה שאני צריכה שבוע להרגע, להבין איפה אני, להבין שהתחלתי טיול ענק מיוחד ומרגש ושאני אחרי טיסה מתישה של 36 שעות שבה בדרך הגיונית ממש טסתי 5 שעות מערבה ו10 שעות מזרחה עם הרבה שעות בין לבין.
שחררתי את ההרגשה הלא שלמה עם לישון עד מאוחר ולשחרר מהכושר האגרסיבי לכמה ימים.
הלב שלי התחיל להתמלא.
יש לי חברים כיפיים, ושמש, וים מדהים, ואווירה חברותית ושקיעה.
אפילו מצאתי מקום מקסים לאכול מנת אורז חום מאודה לארוחת ערב ומקום חברי ומדהים לשתות בו קפה משובח.
-once in nature- מסעדה קטנה ומתוקה בתחילת השוק של ארמבול. מסתתרת בתוך סמטה. אוכל טבעוני מעולה ומאוד מאוד טרי ובריא. ניחוח של קטורת, צלילי סיטאר ולפעמים גם הופעות חיות רק מוסיפות לחוויה המעוצבת בסגנון פנג שוואי.
-Lamuella- ממש באמצע השוק של ארמבול יש חנות בגדים שהאיכות שלהם נראית קצת יותר מטי-שירט שתתכווץ בעוד יומיים. הרבה יותר.
בגדים מגניבים בסגנון בוהו עם הרבה הרבה טעם, ומאחורי החנות יש מסעדה-קפה עם הקפה הכי טעים בהודו. הפסטה בהכנה בייתית והאווירה הכי כייפית וחברית.
יש במקום גם חלקת ילדים קטנה, שהזוג הישראלי שהמקום שייך לו, עיצבו במיוחד שיהיה לילדים כיף להשתולל ולרוץ.
נסענו לפרדייס, 20 דקות מארמבול צפונה יש פיסת חוף קטנה ומבודדת, יש בה 10 חושות וחוף קסום. מידי פעם מגיע איזה באיה לחתוך אננס ואבטיח.
שקט.
טבע.
קוקוסים נופלים מהעצים על החוף.
הרגשתי פעם ראשונה שאני מתחילה להנות מחוויה אמיתית יותר. מבודדת. רק החברים שלי ואני בחוף פרטי. שומעים מוסיקה, משתזפים, צוחקים ואוכלים פירות מתוקים.
אושר.
משם נסענו שתי חברות ואני לאכול סושי בצ'פורה, שזאת עיירה אחרת בגואה.
הן לא ראו סושי כבר 5 חודשים ואם הייתי במצב שלהן הייתי נגנבת ומגלגלת איזה הודי קטן בתוך אצה ואורז.
לא ממש התרגשתי לאכול סושי אבל הסושי הזה הפתיע אותי ממש והיה ברמה אחרת, ממש מדהים!
ואני מחשיבה את עצמי כאנינת טעם בסושי...
הסושי נקרא SACANA מלשון "סכנה יהיה לכם הכי טעים בעולם ותזמינו עוד רול ב300-250 רופי בלי להתבלבל..."
(אין תמונה הכל נטרף ברגע)
אם לסכם את השבוע שלי בארמבול, אפשר לאמר שעברתי איזה שוק ראשוני.
השוק הראשוני לא הגיע ממקום של בהלה מטורפת מהתרבות או מהאנשים, אלא להפך. חיפשתי ג'ונגלים וחופים טרופיים נטושים ונחתתי לתוך כריתים בוליווד סטייל. היו רגשות מעורבים של אכזבה ולחץ (כי בכל זאת יצאתי למסע ארוך של שנה בכל העולם), חישובים אינסופיים של כסף, בלבול וטירוף -אבל עם קצת עזרה מחברים ומשפחה- הצלחתי להרגע.
כבר מפלס הלחץ ירד, החלטתי להתחבר למקום בו אני נמצאת, לזרום לתוך האווירה הרגועה של עיירה תיירותית לחופשת בטן גב סטייל "מרוסיה באהבה" ו"חגיגה בסנוקר".
כנראה שאני צריכה שבוע להרגע, להבין איפה אני, להבין שהתחלתי טיול ענק מיוחד ומרגש ושאני אחרי טיסה מתישה של 36 שעות שבה בדרך הגיונית ממש טסתי 5 שעות מערבה ו10 שעות מזרחה עם הרבה שעות בין לבין.
שחררתי את ההרגשה הלא שלמה עם לישון עד מאוחר ולשחרר מהכושר האגרסיבי לכמה ימים.
הלב שלי התחיל להתמלא.
יש לי חברים כיפיים, ושמש, וים מדהים, ואווירה חברותית ושקיעה.
אפילו מצאתי מקום מקסים לאכול מנת אורז חום מאודה לארוחת ערב ומקום חברי ומדהים לשתות בו קפה משובח.
-once in nature- מסעדה קטנה ומתוקה בתחילת השוק של ארמבול. מסתתרת בתוך סמטה. אוכל טבעוני מעולה ומאוד מאוד טרי ובריא. ניחוח של קטורת, צלילי סיטאר ולפעמים גם הופעות חיות רק מוסיפות לחוויה המעוצבת בסגנון פנג שוואי.
-Lamuella- ממש באמצע השוק של ארמבול יש חנות בגדים שהאיכות שלהם נראית קצת יותר מטי-שירט שתתכווץ בעוד יומיים. הרבה יותר.
בגדים מגניבים בסגנון בוהו עם הרבה הרבה טעם, ומאחורי החנות יש מסעדה-קפה עם הקפה הכי טעים בהודו. הפסטה בהכנה בייתית והאווירה הכי כייפית וחברית.
יש במקום גם חלקת ילדים קטנה, שהזוג הישראלי שהמקום שייך לו, עיצבו במיוחד שיהיה לילדים כיף להשתולל ולרוץ.
נסענו לפרדייס, 20 דקות מארמבול צפונה יש פיסת חוף קטנה ומבודדת, יש בה 10 חושות וחוף קסום. מידי פעם מגיע איזה באיה לחתוך אננס ואבטיח.
שקט.
טבע.
קוקוסים נופלים מהעצים על החוף.
הרגשתי פעם ראשונה שאני מתחילה להנות מחוויה אמיתית יותר. מבודדת. רק החברים שלי ואני בחוף פרטי. שומעים מוסיקה, משתזפים, צוחקים ואוכלים פירות מתוקים.
אושר.
משם נסענו שתי חברות ואני לאכול סושי בצ'פורה, שזאת עיירה אחרת בגואה.
הן לא ראו סושי כבר 5 חודשים ואם הייתי במצב שלהן הייתי נגנבת ומגלגלת איזה הודי קטן בתוך אצה ואורז.
לא ממש התרגשתי לאכול סושי אבל הסושי הזה הפתיע אותי ממש והיה ברמה אחרת, ממש מדהים!
ואני מחשיבה את עצמי כאנינת טעם בסושי...
הסושי נקרא SACANA מלשון "סכנה יהיה לכם הכי טעים בעולם ותזמינו עוד רול ב300-250 רופי בלי להתבלבל..."
(אין תמונה הכל נטרף ברגע)
אם לסכם את השבוע שלי בארמבול, אפשר לאמר שעברתי איזה שוק ראשוני.
השוק הראשוני לא הגיע ממקום של בהלה מטורפת מהתרבות או מהאנשים, אלא להפך. חיפשתי ג'ונגלים וחופים טרופיים נטושים ונחתתי לתוך כריתים בוליווד סטייל. היו רגשות מעורבים של אכזבה ולחץ (כי בכל זאת יצאתי למסע ארוך של שנה בכל העולם), חישובים אינסופיים של כסף, בלבול וטירוף -אבל עם קצת עזרה מחברים ומשפחה- הצלחתי להרגע.
